יום רביעי, 13 בספטמבר 2017

משק בית

יאיר אסף-שפירא

בסוף שנת 2016 התגוררו בישראל כ-2.5 מיליון משקי בית. משק בית (מ"ב) מוגדר כקבוצת אנשים (או אדם אחד) המתגוררים בדירה, ויש להם תקציב הוצאות משותף למזון. לדוגמה, משפחה יכולה להוות מ"ב, אך גם שותפים החולקים את תקציב המזון יוגדרו ככזה.

מה מספר הנפשות במשק הבית בו אתם מתגוררים? גודלו הממוצע של מ"ב בישראל הוא 3.3 נפשות, אך בקרב קבוצות האוכלוסייה השונות קיים שוני. כך, לדוגמה, בקרב האוכלוסייה היהודית מספר הנפשות הממוצע במ"ב הוא 3.1, ובקרב האוכלוסייה הערבית הוא מגיע ל-4.5. בירושלים גודל משק הבית הממוצע הוא 3.9, ובקרב האוכלוסייה היהודית בעיר – 3.4.

אך כידוע, הממוצע אינו מספר את הסיפור במלואו. משקי בית בדרך כלל מתחילים קטנים, בני נפש אחת או שתיים, גדֵלים, ולאחר מכן מתפצלים, קטֵנים, וחוזר חלילה. חלק גדול מתקופת החיים של אדם הוא מבלה במשק בית קטן, ולכן חלק גדול ממשקי הבית (43%) הם בעלי נפש אחת או שתיים. בקרב האוכלוסייה היהודית משקי הבית הקטנים יותר שכיחים (47%), ובמיוחד בתל אביב ובחיפה, שם הם מהווים 70% ו- 63% ממשקי הבית בהתאמה. בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים זהה חלקם של משקי הבית הקטנים לזה שבישראל – 47%.

בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל משקי הבית הקטנים הרבה פחות נפוצים, וחלקם עומד על 19% ממשקי הבית. בירושלים עומד חלקם של משקי הבית הקטנים בקרב האוכלוסייה הערבית על 15% בלבד.

למשקי בית קטנים יש צרכים שונים, הם משתמשים בשירותים שונים, ומן הסתם מחפשים דירות קטנות יותר. חלקן של דירות קטנות (עד 3 חדרים) בבנייה חדשה בישראל נמוך באופן יחסי (9.5%), ולאור הנתונים נראה כי יש לשקול את הגדלתו.

יום ראשון, 3 בספטמבר 2017

נדל"ן מניב מטייל בעיר

ליאור רגב

הארנונה היא המס המוניציפאלי המרכזי שמניב הכנסות לתקציב השוטף של הרשויות המקומיות בישראל, ובכללן עיריית ירושלים. ככלל, הארנונה למגורים לא מצליחה לכסות את העלות של השירותים העירוניים הניתנים לתושבים. נכסים שאינם למגורים משלמים ארנונה לפי תעריף שונה מדירות המגורים. מסיבה זו הרשויות מתחרות על משיכת ארנונה עסקית: עסקים משלמים הרבה וצורכים מעט שירותים עירוניים.
איזה אזור בעיר מניב לעיריית ירושלים את סכום הארנונה הגבוה ביותר?
הסכום תלוי בסוג הנכסים בכל אזור ובגודלם. למשל, בתי תפילה משלמים תעריף נמוך של כ- 63 ש"ח למ"ר, ואילו משרדים ועסקים מסחריים הגדולים מ- 150 מ"ר, משלמים תעריף גבוה של כ- 334 ש"ח למ"ר. כיוון שהסכום משולם לפי מטראז', ככל שהנכס גדול יותר, הוא משלם יותר. לעיתים התעריף מושפע מגודל הנכס, כשנכסים מעל רף מסוים משלמים יותר לכל מטר, ולעיתים משפיע מיקום הנכס במפת אזורי הארנונה.

בהצלבה בין מספר הנכסים לבין תקבולי הארנונה שלהם בשנת 2016 ניתן לראות כמה תופעות. התקבולים מאזורי שוק מחנה יהודה וקניון מלחה דומים, ועומדים בהתאמה על כ- 25 ו- 28 מיליון שקלים לפני הנחות. עם זאת, באזור השוק מספר הנכסים שלא למגורים עומד על כ- 1,600 נכסים לעומת כ- 300 בלבד באזור הקניון, פי יותר מ- 5(!). הסיבה כפי הנראה היא ריבוי העסקים הקטנים באזור השוק, לעומת תמהיל העסקים בקניון, שבו נציגים רבים לרשתות מסחריות אזוריות או ארציות.

בנוסף, נראה שהשמועות על מותו של מרכז העיר היו מוגזמות. במשולש הרחובות בן יהודה, יפו והמלך ג'ורג' והסביבה פועלים כ- 1,670 נכסים, המניבים לעירייה כ- 44 מליון ש"ח לפני הנחות.

בתואר אזורי הארנונה המניבים ביותר זוכים אזורי התעשייה והמסחר תלפיות וגבעת שאול. שני האזורים עברו בעשורים האחרונים תהליכים של גיוון מתמשך בתמהיל הנכסים. כיום פועלים בהם מוסכים, חנויות ומסחר, משרדים, שאריות של תעשייה מסורתית, וניצנים של תעשייה עתירת ידע. מעניין לראות שמספר הנכסים שלא למגורים בתלפיות גבוה כמעט באלף בהשוואה לגבעת שאול (2,518 לעומת 1,548) אך ההפרש בהכנסות עומד על 7 מיליון בלבד (105 לעומת 98 לפני הנחות).