יום שישי, 29 בספטמבר 2017

בין אדם לחברו

יאיר אסף שפירא

האם ניתן לבטוח באנשים? שאלה זו נשאלה בסקר החברתי של הלמ"ס, שתוצאותיו לשנת 2016 פורסמו לאחרונה. התשובות הצביעו על כך שהרוב (59% מבני 20+ בישראל) חושבים שיש להיזהר, ושלא ניתן לסמוך על רוב האנשים, ורק 41% מתושבי ישראל חשבו שבאופן כללי ניתן לבטוח במרבית האנשים. ניסינו לבדוק מי מרגיש שניתן לסמוך על אנשים, ומי חושש.

לעיתים חושבים שככל שאדם עשיר יותר הוא סומך פחות על אחרים, אך ייתכן שהמציאות הפוכה – בסקר נמצא קשר בין הדברים, אך הכיוון היה שאנשים במעמד חברתי-כלכלי גבוה דווקא נטו יותר לסמוך על אחרים. בקרב בעלי הכנסה גבוהה (4,001 ש"ח לנפש במשק הבית ומעלה) הצהירו כחצי מהמשיבים (51%) שניתן לסמוך על אנשים, לעומת 40% בקרב בעלי הכנסה בינונית (2,001 – 4,000), ורק רבע (25%) מבעלי הכנסה נמוכה. גם כאשר בוחנים אפיון לא כלכלי, ניכר שהממצאים דומים. כך למשל אנשים שלמדו לתואר אקדמי נטו לסמוך על אחרים בשיעור גבוה הרבה יותר מאנשים שלא למדו לתואר (61% לעומת 36%).

האם ההזדהות הדתית משפיעה? בקרב יהודים, ניכר שאחוזים גבוהים יותר של דתיים (54%) ושל חילונים (52%) מרגישים שניתן לסמוך על אנשים, לעומת חרדים (40%) ומסורתיים (36%-41%).

ומה עם תל אביב? האם שם "אדם לאדם זאב"? לא בהכרח – רוב (54% מקרב היהודים) תושבי תל אביב דווקא נטו לסמוך על אחרים, לעומת 46% מהירושלמים (היהודים). למעשה, מבין הערים הגדולות תל אביב הייתה העיר בה נרשם האחוז הגבוה ביותר של אנשים שנטו לסמוך על אחרים.

נראה ששביעות רצון מהחיים קשורה גם היא לנטייה לסמוך על אחרים. בקרב היהודים, רוב (54% מקרב היהודים) האנשים שהצהירו שהם מרוצים מאוד מחייהם, אמרו שניתן לבטוח במרבית האנשים. ככל ששביעות הרצון מהחיים יורדת, כך יורדת גם הנטייה לסמוך על אחרים, כאשר רק 15% ממי שכלל לא מרוצים מחייהם, חושבים שניתן לבטוח במרבית האנשים.

ולבסוף – מעניין לראות כי גם לגיל ישנה השפעה. בני 30-49 בוטחים באחרים בשיעורים גבוהים יותר (42%-46%) מאשר יתר קבוצות הגיל (37%-41%).

לקוראינו – תודה על האמון המתמשך, אנו מתנצלים אם פגענו בכם באיזושהי דרך, ומאחלים גמר חתימה טובה. 

יום שישי, 15 בספטמבר 2017

מחופש לנופש

יאיר אסף-שפירא

זה עתה חזרו הילדים מהחופש הגדול, והנה החגים לפנינו. מי שלא נפש בקיץ, יכול אולי לצאת עכשיו.
כשני שליש (67%) מבני 20+ בישראל, או 3.6 מיליון איש ואישה, דיווחו בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2016, כי בשנה האחרונה יצאו לנופש בחו"ל או בארץ. כצפוי, חופשה בארץ נפוצה יותר מחופשה מחו"ל. 24% דיווחו שנפשו רק בארץ, 12% נפשו רק בחו"ל, ו-31% מהמשיבים דיווחו שנפשו בשנה האחרונה גם בארץ וגם בחו"ל.

תושבי ירושלים נופשים פחות מהממוצע הישראלי. מבין תושבי ירושלים, 40% יצאו לנופש בארץ, לעומת 55% בקרב כלל תושבי ישראל, ו-30% מהירושלמים יצאו לנופש בחו"ל, לעומת 43% בקרב תושבי ישראל. ניתן להניח שהאחוז הנמוך של ירושלמים היוצאים לנופש קשור לאיפיון החברתי-כלכלי, אך גם התרבותי של אוכלוסיית העיר, שחלק גדול ממנה אינו יכול להרשות לעצמו או שאינו חפץ לצאת לחופשה מחוץ לבית.

בבחינה של האוכלוסיות בעיר, רואים כי הן היהודים והן הערבים נופשים פחות מהקבוצה המקבילה בישראל, גם כשמדובר בנופש בארץ, וגם בחו"ל. ההפרש בין שיעור היוצאים לנופש מקרב היהודים בירושלים לבין השיעור בקרב היהודים בישראל (39% לעומת 46% לגבי נופש בחו"ל, ו-54% לעומת 60% בארץ) קטן יותר מההפרש בין האוכלוסייה הערבית בירושלים לזו שבישראל (9% לעומת 25% שנפשו בחו"ל, ו-10% לעומת 27% בארץ).

בניגוד למצופה, בקרב שלוש הקבוצות העיקריות באוכלוסייה היהודית בירושלים, ניתן לראות ששיעורי הנופשים בדרך כלל זהים או עולים על השיעורים בקרב אותן קבוצות בישראל. באוכלוסייה החילונית והמסורתית שאינה דתית, 59% נפשו בחו"ל, לעומת 55% בקרב אותה קבוצה בכלל ישראל. לגבי נופש בארץ, האחוזים היו זהים, ועמדו על 64%. בקרב האוכלוסייה הדתית 41% נפשו בחו"ל, לעומת 32% בקרב הדתיים בישראל, והפרש דומה נרשם לגבי נופש בארץ (64% לעומת 58%). בקרב האוכלוסייה החרדית הירושלמית 17% נפשו בחו"ל, וכך גם בקרב החרדים בישראל. לגבי נופש של החרדים בארץ נרשמה מגמה הפוכה, כאשר 38% מהירושלמים נפשו בארץ, לעומת 50% מהחרדים בישראל. כיצד, אם כן, נמוך הממוצע בירושלים מהממוצע בישראל? הדבר נובע מהמשקל השונה של קבוצות האוכלוסייה השונות בכלל אוכלוסיית העיר, לעומת אוכלוסיית המדינה.


יום רביעי, 13 בספטמבר 2017

תעסוקה ושכר הנשים בירושלים


שעיה רוזנבלום

בשנת 2014 היה השכר הממוצע לשעה של גברים בירושלים (45 ש"ח) נמוך מזה של הנשים (48 ש"ח). זאת לעומת המצב בישראל בו השכר השעתי של הגברים (58 ש"ח) גבוה ב-19% משכר הנשים (49 ש"ח), כשבתל אביב הפער היה גבוה אף יותר, : 24% (72 ₪ לעומת 58 ש"ח). האם נכון יהיה להסיק מכך כי בירושלים מצב הנשים ביחס לגברים משופר יותר מברחבי מדינת ישראל? 

התשובה למרבה הצער איננה חיובית. זאת בשל מספר עובדות המשפיעות לחיוב על גובה השכר המוצג, אך במקביל הן מלמדות על מצב עגום יותר בקרב חלק נכבד של הנשים הירושלמיות.

מספר הנשים בירושלים בגילאי העבודה העיקריים (25-65) עומד על כ-166,600 נפש, מתוכן, כ-38% הן ערביות. בקרב הנשים הערביות כ-22% הינן בעלות השכלה אקדמית לעומת שיעור השכלה אקדמית של כ-50% בקרב הנשים היהודיות. השכלה גבוהה מאפשרת יכולת השתכרות גבוהה יותר, ולפיכך רמת השכר בקרב הנשים הערביות נמוכה יותר משל הנשים היהודיות. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה עומד על 21% וזאת לעומת שיעור השתתפות של 79% בקרב הנשים היהודיות. מסתבר כי בהינתן רמת ההשכלה הנוכחית, אילו שיעור ההשתתפות של הנשים הערביות היה עולה, היינו רואים השפעה שלילית על רמת השכר השעתית לאישה בירושלים. 

כך, יתכן מצב בו כותרות העיתונים יבשרו על הרעה במשכורות הנשים בירושלים, ללא שתהיה פגיעה במשכורת של אף אישה, וזאת בשל השתתפות גדולה יותר של נשים חסרות השכלה גבוהה המשתכרות שכר שעתי נמוך יותר מהממוצע הנוכחי. 

השפעה דומה עשויה להתרחש כאשר ישנו גידול בשיעורי ההשתתפות והתעסוקה, הנובעת מכניסתם של עובדים בתחתית סולם השכר לכוח העבודה, מה שעשוי לגרור את השכר הממוצע כלפי מטה. במציאות השכר האישי לא השתנה ואף חלה עלייה ברמת החיים של אלו שנכנסו לכוח העבודה והחלו להשתכר, אולם הממוצע, שהוא הנתון המשתקף בדרך כלל בתקשורת, עלול לרדת.

לפיכך, חשוב מאוד לא להסתמך על אינדיקטור אחד בכדי לקבל תמונת מצב של המציאות, וצריך לבחון כל נתון על פי ההקשר המסוים שלו.


משק בית

יאיר אסף-שפירא

בסוף שנת 2016 התגוררו בישראל כ-2.5 מיליון משקי בית. משק בית (מ"ב) מוגדר כקבוצת אנשים (או אדם אחד) המתגוררים בדירה, ויש להם תקציב הוצאות משותף למזון. לדוגמה, משפחה יכולה להוות מ"ב, אך גם שותפים החולקים את תקציב המזון יוגדרו ככזה.

מה מספר הנפשות במשק הבית בו אתם מתגוררים? גודלו הממוצע של מ"ב בישראל הוא 3.3 נפשות, אך בקרב קבוצות האוכלוסייה השונות קיים שוני. כך, לדוגמה, בקרב האוכלוסייה היהודית מספר הנפשות הממוצע במ"ב הוא 3.1, ובקרב האוכלוסייה הערבית הוא מגיע ל-4.5. בירושלים גודל משק הבית הממוצע הוא 3.9, ובקרב האוכלוסייה היהודית בעיר – 3.4.

אך כידוע, הממוצע אינו מספר את הסיפור במלואו. משקי בית בדרך כלל מתחילים קטנים, בני נפש אחת או שתיים, גדֵלים, ולאחר מכן מתפצלים, קטֵנים, וחוזר חלילה. חלק גדול מתקופת החיים של אדם הוא מבלה במשק בית קטן, ולכן חלק גדול ממשקי הבית (43%) הם בעלי נפש אחת או שתיים. בקרב האוכלוסייה היהודית משקי הבית הקטנים יותר שכיחים (47%), ובמיוחד בתל אביב ובחיפה, שם הם מהווים 70% ו- 63% ממשקי הבית בהתאמה. בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים זהה חלקם של משקי הבית הקטנים לזה שבישראל – 47%.

בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל משקי הבית הקטנים הרבה פחות נפוצים, וחלקם עומד על 19% ממשקי הבית. בירושלים עומד חלקם של משקי הבית הקטנים בקרב האוכלוסייה הערבית על 15% בלבד.

למשקי בית קטנים יש צרכים שונים, הם משתמשים בשירותים שונים, ומן הסתם מחפשים דירות קטנות יותר. חלקן של דירות קטנות (עד 3 חדרים) בבנייה חדשה בישראל נמוך באופן יחסי (9.5%), ולאור הנתונים נראה כי יש לשקול את הגדלתו.

יום ראשון, 3 בספטמבר 2017

נדל"ן מניב מטייל בעיר

ליאור רגב

הארנונה היא המס המוניציפאלי המרכזי שמניב הכנסות לתקציב השוטף של הרשויות המקומיות בישראל, ובכללן עיריית ירושלים. ככלל, הארנונה למגורים לא מצליחה לכסות את העלות של השירותים העירוניים הניתנים לתושבים. נכסים שאינם למגורים משלמים ארנונה לפי תעריף שונה מדירות המגורים. מסיבה זו הרשויות מתחרות על משיכת ארנונה עסקית: עסקים משלמים הרבה וצורכים מעט שירותים עירוניים.
איזה אזור בעיר מניב לעיריית ירושלים את סכום הארנונה הגבוה ביותר?
הסכום תלוי בסוג הנכסים בכל אזור ובגודלם. למשל, בתי תפילה משלמים תעריף נמוך של כ- 63 ש"ח למ"ר, ואילו משרדים ועסקים מסחריים הגדולים מ- 150 מ"ר, משלמים תעריף גבוה של כ- 334 ש"ח למ"ר. כיוון שהסכום משולם לפי מטראז', ככל שהנכס גדול יותר, הוא משלם יותר. לעיתים התעריף מושפע מגודל הנכס, כשנכסים מעל רף מסוים משלמים יותר לכל מטר, ולעיתים משפיע מיקום הנכס במפת אזורי הארנונה.

בהצלבה בין מספר הנכסים לבין תקבולי הארנונה שלהם בשנת 2016 ניתן לראות כמה תופעות. התקבולים מאזורי שוק מחנה יהודה וקניון מלחה דומים, ועומדים בהתאמה על כ- 25 ו- 28 מיליון שקלים לפני הנחות. עם זאת, באזור השוק מספר הנכסים שלא למגורים עומד על כ- 1,600 נכסים לעומת כ- 300 בלבד באזור הקניון, פי יותר מ- 5(!). הסיבה כפי הנראה היא ריבוי העסקים הקטנים באזור השוק, לעומת תמהיל העסקים בקניון, שבו נציגים רבים לרשתות מסחריות אזוריות או ארציות.

בנוסף, נראה שהשמועות על מותו של מרכז העיר היו מוגזמות. במשולש הרחובות בן יהודה, יפו והמלך ג'ורג' והסביבה פועלים כ- 1,670 נכסים, המניבים לעירייה כ- 44 מליון ש"ח לפני הנחות.

בתואר אזורי הארנונה המניבים ביותר זוכים אזורי התעשייה והמסחר תלפיות וגבעת שאול. שני האזורים עברו בעשורים האחרונים תהליכים של גיוון מתמשך בתמהיל הנכסים. כיום פועלים בהם מוסכים, חנויות ומסחר, משרדים, שאריות של תעשייה מסורתית, וניצנים של תעשייה עתירת ידע. מעניין לראות שמספר הנכסים שלא למגורים בתלפיות גבוה כמעט באלף בהשוואה לגבעת שאול (2,518 לעומת 1,548) אך ההפרש בהכנסות עומד על 7 מיליון בלבד (105 לעומת 98 לפני הנחות).