יום ראשון, 17 ביוני 2012

השוכר הצעיר


יאיר אסף שפירא

בשנים 2009-2010 (ממוצע), מבין 431 אלף בני 20+ בירושלים, התגוררו 262 אלף (61%) בדירה בבעלותם, ו-13 אלף (31%) בדירה בשכירות. היתר התגוררו בהסדרים אחרים, כגון דירה השייכת לבן משפחה או חבר. אחוז השוכרים בירושלים דמה לאחוז בחיפה (30%), היה גבוה לעומת האחוז בישראל (23%), ונמוך ביחס לתל-אביב - יפו (41%). 

כצפוי, שיעור השוכרים אינו דומה בכל קבוצות הגיל. השיעור הגבוה ביותר נמדד בקרב תושבי ירושלים בני 20-29, ש-42% מהם התגוררו בשכירות - שיעור גבוה בהרבה מזה שבישראל (29%). ככל שעולה הגיל, כך יורד שיעור השוכרים דירה, אך בעוד שבקרב בני 30-39 היה שיעור השוכרים (40%) נמוך אך במקצת מאשר בקרב בני 20-29, הרי שבקרב בני 40-54 השיעור ירד לכחצי (22%), ובקרב בני 55 ומעלה הוא ירד עוד במקצת (18%). רק בקבוצת גיל זו דומה השיעור לזה שבישראל (17%). 

קיימת שונות רבה בין המתגוררים בשכירות לבין המתגוררים בדירה בבעלותם, בוותק המגורים בדירה. בעוד שבקרב השוכרים בירושלים כשליש (34%) התגוררו בדירה (בזמן הסקר) תקופה של חצי שנה עד שנה, רק 6% מהמתגוררים בדירה בבעלותם ציינו שזו התקופה בה הם מתגוררים בדירתם. גם תקופת מגורים של שנה וחצי עד 5 שנים אפיינה את השוכרים (32%) יותר מאשר את בעלי הדירות (15%). תקופת מגורים של 5.5 עד 10 שנים אפיינה את שתי הקבוצות במידה שווה (16%), וחלקם של המתגוררים תקופות ארוכות יותר היה גבוה בהרבה בקרב בעלי הדירות (30%-34%) מאשר בקרב השוכרים (7%-12%). 

מקובל להניח כי שוכרי הדירות הם מי שידם אינה משגת לרכוש דירה, אך הנתונים מראים כי לאחוז ניכר מהשוכרים בירושלים (14%) יש דירה אחרת הנמצאת בבעלותם. שיעור דומה נמצא בחיפה (14%), ובישראל (15%), ושיעור אף גבוה מעט בתל-אביב - יפו (18%). 



מקור הנתונים: סקר חברתי 2009, 2010 - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 10 ביוני 2012

האביב הסלולרי

ליאור להרס 

חברת הסלולר הראשונה בישראל החלה לפעול בשנת 1986 ונראה כי מאז מכשיר הטלפון הנייד שינה בצורה משמעותית את אורחות חיינו. שוק התקשורת הסלולרית בישראל עלה לאחרונה לסדר היום הציבורי בעקבות שורה של רפורמות ושינויים שנעשו בתחום שנועדו להגביר את התחרות בשוק ולהביא להורדת המחירים לצרכן. 

על פי נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2010, ל-91% מתושבי ישראל היה בשנה זו מכשיר טלפון נייד. זאת בהשוואה ל-85% בשנת 2006 ו-77% ב-2002. שיעור בעלי הטלפון הנייד בירושלים היה זהה לממוצע הארצי (91%) ונמוך במעט מהשיעור בתל-אביב (92%), חיפה (93%) וראשון לציון (96%). נתוני הסקר מראים כי שיעור התושבים הירושלמים שנהגו להשתמש בפונקציות שונות הנוגעות לטלפון הנייד נמוך ביחס לערים הגדולות בישראל. כך למשל הנתונים מראים כי שיעור הירושלמים ששלחו מסרון בחודש שקדם לעריכת הסקר (בקרב בעלי הטלפון הנייד) עמד על 54% וזאת לעומת 79% בקרב תושבי תל-אביב ו-66% בחיפה. ניתן לראות זאת גם בשאלה לגבי שימוש באינטרנט דרך הטלפון הנייד – 12% בירושלים לעומת 23% בתל-אביב ו-21% בחיפה – ולגבי שימוש במצלמה דרך הטלפון הנייד – 44% בירושלים לעומת 58% בתל-אביב 
ו-52% בחיפה. 

הנתונים מעידים על קשר בין מידת דתיות לבין שיעור המחזיקים בטלפון נייד בישראל. בציבור היהודי ניתן לראות כי שיעור בעלי הטלפון הנייד בקרב החילוניים (95%) היה גבוה מהשיעור בקרב האוכלוסייה המסורתית-דתית (91%), הדתית (90%) והחרדית (86%) וגם בציבור הלא-יהודי שיעורם באוכלוסייה הלא-דתית (92%) היה גבוה מהשיעור בקרב הדתיים (78%) והדתיים מאוד (67%). ניתן לזהות הבדלים גם בניתוח על פי טווח גילאי. כך למשל בעוד שבקרב האוכלוסייה בגילאים שבין 20 ל-44 שיעור בעלי הטלפון הנייד עלה על 95%, השיעור בקרב הגילאים 65-74 היה 81% ובגילאים 75 ומעלה השיעור היה 61%.



מקור הנתונים: עיבוד לנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס 



יום שני, 4 ביוני 2012

זכאות לתעודת בגרות

ענבל דורון 

בימים אלה אלפי תלמידים בישראל שוקדים במרץ על לימודיהם וניגשים לבחינות הבגרות של משרד החינוך. 

נתוני הזכאות לבגרות מראים כי קיים קשר בין המעמד החברתי-כלכלי של האוכלוסייה לבין שיעור הזכאות לתעודת בגרות. ככל שהמעמד החברתי-כלכלי גבוה יותר, עולה שיעור הזכאות לתעודת בגרות. ביישובים (המונים מעל 10,000 תושבים) שאוכלוסייתם משתייכת למעמד חברתי-כלכלי גבוה, היה שיעור הזכאים לתעודת בגרות (מקרב תלמידי י"ב) בשנת תש"ע (2009/10) 66%, שיעור זה ירד ל-64% ביישובים בהם אוכלוסייה ממעמד בינוני ול-51% ביישובים בהם אוכלוסייה ממעמד נמוך. השיעור הממוצע בישראל היה 59%. (החלוקה למעמד חברתי-כלכלי מתבססת על מדרג הטיפוח שמחושב על ידי משרד החינוך). 

על פי נתוני עיריית ירושלים לשנת תש"ע (2009/2010) מנו תלמידי כיתות י"ב (בחינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, החרדי העצמאי והערבי העירוני) תושבי ירושלים 5,900 תלמידים, 88% מהם למדו בעיר. שיעור תלמידי י"ב שגרו בעיר וניגשו לבחינות הבגרות עמד על 77%. 

שיעור תלמידי י"ב שניגשו לבגרות בבתי הספר שבפיקוח הממלכתי והממלכתי-דתי היה גבוה מאוד ועמד על 94%. שיעור הזכאות לתעודת בגרות מקרב תלמידי י"ב בבתי הספר שבפיקוח הממלכתי-דתי עמד על 68% ובבתי הספר בפיקוח הממלכתי על 64%. שיעורים אלה היו דומים לישראל (66% בחינוך הממלכתי-דתי ו-64% בחינוך הממלכתי). 

בבתי הספר בחינוך החרדי (בתי ספר המגישים לבגרות, לא כולל בתי ספר עם תכנית לימוד עצמאית) ניגשו לבחינות הבגרות 39% מתלמידי כיתות י"ב. שיעור הזכאות בחינוך החרדי עמד על 11% בלבד מקרב כלל תלמידי י"ב שלמדו בבתי ספר שמגישים לבגרות. 

שיעור הזכאות לתעודת בגרות של כלל התלמידים בכיתות י"ב בירושלים עמד בתש"ע (2009/10) על 46%. נתון זה כורך ביחד את כל מגזרי החינוך והאוכלוסייה בירושלים שביניהם הבדלים גדולים בשיעורי זכאות לבגרות. שיעורי הזכאות הנמוכים במגזר החרדי הנמיכו את שיעורי הזכאות של כלל תלמידי ירושלים. 



מקור הנתונים: משרד החינוך, נתוני בחינות בגרות תש"ע, עיריית ירושלים, דוחות משרד החינוך לרשות המקומית.