יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

צפיפות

מאת: יאיר אסף-שפירא

צפיפות מגורים גבוהה פירושה מספר תושבים גדול המתגורר על שטח קטן יחסית. בניגוד לעבר, המגמה כיום בתכנון בישראל, כפי שנקבעה בין היתר בתכנית המיתאר הארצית תמ"א 35 היא לצופף את הישובים, על-מנת לייעל את השימוש בקרקע, ולמנוע כרסום בשטחים הפתוחים.

בתכנון מבחינים בין צפיפות נטו, המבטאת את מידת הניצול של המגרש הבודד, לבין צפיפות ברוטו, הבוחנת את הניצול של כלל השטח - כולל שטחים ציבוריים, רחובות ושטחים פתוחים. לרוב נמדדת הצפיפות ביחידות דיור לדונם (1,000 מטר רבוע), אך בבחינה של עיר שלמה ראוי לבחון גם את מספר התושבים לדונם בכל אזור.

בשל חוסר בנתונים באיזורים הערביים, לא נכללו אזורים אלו בניתוח.

האזורים הצפופים ביותר, בהם עולה הצפיפות על 25 תושבים לדונם, הם האזורים החרדיים במרכז העיר, הכוללים את השכונות גאולה; כרם אברהם; בית ישראל; ושכונת הבוכרים. שכונות אלו מתאפיינות בבינוי צפוף - ברובו טוּרי, רחובות צרים ומיעוט שטחים פתוחים. נתון זה מלמד שצפיפות גבוהה אינה מושגת בהכרח על-ידי בנייה גבוהה. בנוסף, צפיפות גבוהה מאפיינת את האזורים שמואל הנביא; סנהדריה; חלק מנחלאות; מרכזה של שכונת בית וגן; וגבעת שאול. כל האזורים הללו מתאפיינים בין היתר במשקי בית גדולים יחסית. אחד מהיתרונות להן זוכות שכונות אלו כתוצאה מהצפיפות הגבוהה הוא מרחקי הליכה קצרים לשרותים שונים בשכונה ובקרבתה. יתרון נוסף הוא חיי הרחוב התוססים.

בצפיפויות הנמוכות, מ-6 תושבים לדונם ומטה, נמצאות שכונות עתירות שטחים לא מבונים, כגון אזורים בשולי העיר (לדוגמה חלקים מפסגת-זאב), אך גם אזורים הכוללים פארקים גדולים (כגון רמת דניה), או דרכים רחבות (כגון האזורים הסמוכים לדרך חברון). ניתן לשער כי אזורים אלו מתאפיינים במרחקי הליכה גדולים, המובילים להישענות על רכב פרטי או תחבורה ציבורית.

מקור הנתונים: עיבוד לנתוני מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

הסבר פניך לתייר

מאת: אביאל ילינק
י
רושלים היא אחד ממוקדי התיירות החשובים של מדינת ישראל וענף התיירות בה הוא אחד ממנועי הצמיחה החשובים של העיר. ראש העיר הציב יעד שאפתני של עשרה מיליון תיירים מידי שנה. על מנת לעמוד ביעד זה נעשות כמה פעולות מקבילות: הגדלת תקציב התיירות באופן משמעותי, שדרוג תשתיות התיירות, קידום בנייתם של אלפי חדרי מלון, הכנת תכנית לשיווק ויחסי ציבור, והגדלה ניכרת של מספר אירועי התרבות והאמנות המתקיימים בעיר.

עשור הפכפך עבר על ענף התיירות בעיר. שנת 2000 הייתה שנת שיא בתיירות לירושלים, אך עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר אותה שנה חלה ירידה דרמטית במספר התיירים שהגיעו לעיר. הירידה במספר פיגועי הטרור בשנים שלאחר מכן, הביאה לעלייה הדרגתית בתיירות שהגיעה לשיאה בשנת 2008, בה מספר התיירים היה גבוה אף מבשנת 2000. לאחר ירידה מסוימת בשנת 2009, שנת 2010 מסתמנת כשנה מוצלחת מאד לענף התיירות. בחודשים ינואר-יוני התארחו במלונות תיירות בירושלים כ-650,000 אורחים. מדובר בעליה של 28% לעומת התקופה המקבילה ב-2009. עיקר העליה מתבטא במספר התיירים מחו"ל (עליה של כ-40% לעומת עליה של 2% בלבד במספר התיירים הישראלים).

עליה משמעותית ניכרת גם במספר הלינות במלונות העיר. בחודשים ינואר-יוני 2010 מספר הלינות עמד על כ-1,920,000. מדובר בעליה של כ-31% ממספר הלינות לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מספר הלינות של התיירים מחו"ל היוו כ-86% מכלל לינות התיירים ולינות הישראלים היוו 14% בלבד. מעניין להצביע על כך שממוצע הלינות של התיירים מחו"ל היה כמעט כפול ממספר הלינות של התיירים הישראלים ועמד על 3.3 לינות לעומת 1.7 לינות בלבד.

מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

רישיון לנהוג

מאת: מיכל קורח

בישראל ניתן להוציא רישיון נהיגה על קטנוע בגיל 16, ועל רכב פרטי בגיל 17.
בשנת 2008 היו בישראל 3.36 מיליון בעלי רישיון נהיגה - 58% מהם גברים ו-42% נשים.

ישנו קשר בין אחוז בעלי רישיון נהיגה לבין המעמד החברתי-כלכלי של אוכלוסיית היישוב. שיעור בעלי הרישיון הגבוה ביותר מקרב בני 18 ומעלה - 97%-90% נרשם בכוכב יאיר, שוהם, תל מונד, אבן יהודה, רעננה ומודיעין-מכבים-רעות (ביישובים המונים מעל 10,000 תושבים).
אחוז בעלי הרישיון הנמוך ביותר נרשם ביישובים חרדיים וערביים – 36%-23% ביישובים חורה, כסיפא, ג'סר א-זרקא, מודיעין בני ברק וביתר עלית.
יש לציין שהאחוז הנמוך יחסית של בעלי רישיון נהיגה בקרב האוכלוסייה החרדית והערבית נובע גם מתפיסות חברתיות ותרבותיות.

בירושלים עמד שיעור בעלי רשיון נהיגה על 54%. כפי שניתן לראות בגרף, אחוז בעלי רישיון נהיגה בירושלים, נמוך בהשוואה ליישובים הסובבים אותה, למעט היישובים החרדים.

מבחינת סוג הרישיון על פי סוג הרכב עולה שהאחוז הגבוה ביותר של בעלי רישיון נהיגה למשאית נרשם בישובים ערביים. ביישובים כסייפה וערערה שיעורם עמד על 67%-66% וברהט, חורה, תל שבע וג'סר א-זרקא הוא עמד על 54%-45%. באשר לבעלי רישיון על אופנוע – האחוז הגבוה ביותר נמדד בתל-אביב-יפו – 25% ולאחר מכן באילת (24%). כמו כן ביישובים הסמוכים לתל אביב – גבעתיים, רמת גן, אזור, יהוד, רמת השרון וקריית אונו נרשם אחוז גבוה יחסית – 24%-20% - של בעלי רישיון על אופנוע.

מקור: מורשים לנהוג 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יום שני, 6 בדצמבר 2010

טירה להשכיר

מאת: ענבל דורון

משקי בית רבים בישראל מתגוררים בדירה שכורה ונאלצים להתמודד עם העלייה המתמדת במחירי השכירות. בשנת 2009 נרשם זינוק חד במחירי השכירות בהשוואה לשנים קודמות. אז מה המחיר שמשלמים שוכרי הדירות בירושלים? בשנת 2009 מחיר השכירות הממוצע לדירה של 3-2.5 חדרים בירושלים עמד על 2,900₪ לחודש. מחיר זה היה גבוה ב-21 אחוזים מהממוצע בישראל (2,400₪), ב-70 אחוזים מהממוצע בחיפה (1,700₪) ונמוך ב-21 אחוזים מהמחיר הממוצע בתל אביב (3,500₪). פער המחירים דומה בהשוואת מחירי השכירות לדירות בגדלים שונים. שכר הדירה החודשי הממוצע לדירה של 4-3.5 חדרים בירושלים עמד על 3,700₪ לעומת 3,200₪ בישראל, 2,300₪ בחיפה ו- 4,900₪ בתל אביב.
עליית המחירים בשנת 2009 הורגשה בכל הארץ, במידה זו או אחרת. בירושלים חל השינוי הגדול ביותר, שהתבטא בעלייה של 21-17 אחוזים בשנה האחרונה, בהתאם לגודל הדירה. בישראל נרשמה עלייה של 18-15 אחוזים ובתל אביב של 18-14 אחוזים. גם בחיפה נרשמה עלייה במחירים אך במידה פחותה (13-10 אחוזים). מדובר בפער של מאות שקלים, בירושלים לדוגמא מחיר השכירות לדירה בת 4-3.5 חדרים עלה מ- 3,100₪ בשנת 2008 ל- 3,700₪ בשנת 2009.
יש לציין שבמקביל לעלייה במחירי השכירות, חלה עלייה גם במחירי הדירות בבעלות, וכפועל יוצא בשיעור הבעלות על דירות. על פי נתוני משרד הבינוי והשיכון שיעור הבעלות על דירות בישראל ירד מ- 73 אחוזים בשנת 1995 ל- 66 אחוזים בשנת 2008, זאת בשל הקושי ההולך וגובר לרכוש דירות. מצב זה גרם לעלייה בביקוש לדירות שכורות ולעליית שכר הדירה בהתאם.

מקורות:
מדד המחירים לצרכן - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
האגף למידע וניתוח כלכלי (סקירת התפתחות ענף הבנייה, אוקטובר 2010) - משרד הבינוי והשיכון.