יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

האוכלוסייה המוסלמית בישראל ובירושלים

מאת: מיכל קורח

בשבוע שעבר חגגו המוסלמים את חג הקורבן. בעוד שהדת היהודית משופעת באופן יחסי בחגים, לדת המוסלמית ישנם שני חגים בלבד: עיד אל-פיטר (שבירת צום הרמדאן) ועיד אל-אדחה (חג הקורבן). חג הקורבן מציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה, המקום הקדוש ביותר עבור המוסלמים.

בשנת 2009 נאמדה האוכלוסייה המוסלמית בישראל ב-1.286 מיליון נפש, והיא היוותה 17% מכלל אוכלוסיית ישראל.
האוכלוסייה המוסלמית מתאפיינת בגילה הצעיר. בשנת 2009 היה הגיל החציוני (הגיל שמחצית מהאוכלוסייה צעירה ממנו והמחצית האחרת מבוגרת ממנו) של האוכלוסייה המוסלמית בישראל 20, בהשוואה ל-31 בקרב האוכלוסיה היהודית, ול-30 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית. גילה הצעיר של האוכלוסייה המוסלמית נובע בעיקר משיעורי פיריון גבוהים. עם זאת יש לציין ששיעורי הפריון של האוכלוסייה המוסלמית נמצאים בירידה מזה כמה שנים.

כמחצית מהאוכלוסייה המוסלמית בישראל מתגוררת בצפון הארץ (37% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה). במחוז ירושלים מתגוררת 21% מהאוכלוסייה המוסלמית, מרביתה בעיר ירושלים, ובמחוז הדרום גרה 15% מהאוכלוסייה.

בירושלים מתגורר מספר המוסלמים הגבוה ביותר בישראל. בשנת 2009 התגוררו בה 264 אלף מוסלמים, והם היוו 96% מהאוכלוסייה הערבית בירושלים, ו-34% מכלל אוכלוסיית העיר. מספר המוסלמים בתל אביב ובחיפה נמוך באופן ניכר ועמד על 13-12 אלף (בכל אחת מהן). ערים נוספות בהן גרה אוכלוסייה מוסלמית גדולה יחסית הן: רהט (52 אלף), נצרת (50 אלף) ואום אל-פחם (46 אלף).

מקורות: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויקיפדיה.

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

בעלבתים

מאת: איתן בלואר

שיעור משקי הבית בישראל שגרים בדירה בבעלותם (66%) גבוה בהשוואה למדינות המפותחות. הסיבות לכך הן תחושת הביטחון שבבעלות על הנכס, עידוד ממשלתי לרכישת דירה, גורמים פסיכולוגים ועוד. שיעור משקי הבית בירושלים שגרים בדירה בבעלותם (59%) נמוך במקצת בהשוואה לישראל (66%). מבין הערים המונות 100,000 תושבים ומעלה, השיעור הגבוה ביותר של משקי בית שגרים בדירה שבבעלותם נרשם בראשון לציון (73%), חולון (71%) ובני ברק (71%). כפי שניתן לראות בגרף, שיעור משקי הבית הגרים בדירה בבעלותם בירושלים, נמוך בהשוואה ליישובים במטרופולין ירושלים.
שיעור משקי הבית שגרו בדירה בשכירות בירושלים היה 32%, והוא גבוה בהשוואה לישראל (26%). מבין הערים המונות 100,000 תושבים ומעלה, השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית שגרו בדירה בשכירות נרשם בתל אביב (48%), רמת גן (38%) ובת ים (33%). יתר משקי הבית גרו בהסדר אחר (דמי מפתח, דיור מוגן וכד') ובירושלים הם היוו 8% ממשקי הבית, שיעור הדומה לישראל ולתל אביב (8%, 7% בהתאמה).

בחינת הפריסה המרחבית של משקי בית הגרים בדירה שבבעלותם או בשכירות יכולה להשפיע על קבלת ההחלטות והכנת התוכניות העירוניות כגון דיור בר השגה, תוכניות מתאר וכד'. הפריסה המרחבית מושפעת מהיבטים כלכליים ודמוגרפיים שונים כגון עלות רכישת דירה באזורים שונים (מרכז העיר, שכונות פריפריאליות), אופי ומצב האוכלוסייה בשכונה (צעירים, ותיקים, סטודנטים וכו'), איכות החיים ועוד. בשנת 2008 השכונות בירושלים בהן מרבית משקי הבית התגוררו בדירה בבעלותם הן הר חומה (87%), רמת שלמה (77%) פסגת זאב (76%) ונווה יעקב (74%). השכונות בהן מרבית משקי הבית שגרו בדירה בשכירות היו מרכז העיר (70%), נחלאות (62%), רחביה (54%) והגבעה הצרפתית (47%).
מקור: נתוני מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

דרך צלחה

מאת: מיכל קורח

החל משנת 2007, בהתאם להחלטת ממשלה, מצויין מידי שנה ב-1 לנובמבר יום המחויבות הלאומית לבטיחות בדרכים. מטרת יום זה להעלות את המודעות הציבורית לנושא הבטיחות בדרכים, הצורך לקחת אחריות אישית ולהיות שותף פעיל במאבק בתאונות הדרכים ובשינוי תרבות הנהיגה בישראל. השנה יוקדש יום המחויבות לנושא היסח דעת כתוצאה משימוש בטלפון נייד בעת נהיגה.
בשנת 2008 היו בישראל כ-16,500 תאונות דרכים עם נפגעים, מרביתן (75%) התרחשו בדרכים עירוניות. מספר תאונות הדרכים הגדול ביותר בערים נרשם בתל אביב (2,600), ירושלים (1,100) חיפה וחולון (600) וכן ברמת גן ובאר שבע (500).
מספר תאונות הדרכים בירושלים נמצא בירידה. מספרן ירד מ-1,300 בשנת 2006 ל-1,150 בשנת 2007 ול-1,100 בשנת 2008.
בשנת 2008 מרבית התאונות (88%) היו קלות, 10% היו קשות ו-1% קטלניות. סוג התאונה השכיח ביותר היה: התנגשות חזית אל צד (45%), פגיעה בהולכי רגל (22%) והתנגשות חזיתית (7%). השעות שבהן התרחשו מספר התאונות הגדול ביותר הן 16:00-14:00 – 165 תאונות.
מספר תאונות הדרכים הגבוה ביותר נרשם ברחובות הבאים (לא כולל צמתים): דרך בגין – 19 תאונות, שד' גולדה מאיר (מרמות לצומת בר אילן) – 16 תאונות, האלוף עוזי נרקיס (מהגבעה הצרפתית לפסגת זאב ונווה יעקב) - 14 תאונות, ויגאל ידין (מאזור רמות לצומת הגבעה הצרפתית) – 14 תאונות. יש לציין שמספר התאונות ברחוב מסויים הוא פועל יוצא בין היתר של אורך הרחוב.
נסיעה טובה ובטוחה !
מקורות: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

ירושלים של (גיל) זהב

מאת:ד"ר מאיה חושן

בשנת 2009 חיו בירושלים 62,500 תושבים בני 65 ומעלה, והם היוו 8% מכלל תושבי העיר. מקרב בני 65 ומעלה, 52% בני 74-65 ו-48% בני 75 ומעלה.

בחינה של פריסת אוכלוסיית הקשישים בירושלים (בני 65 ומעלה) מצביעה על כך שכמו תכונות רבות בעיר כך גם שיעור אוכלוסיית הקשישים קשור קשר הדוק למגזרי האוכלוסייה. שיעור נמוך מאוד של קשישים מאפיין את האוכלוסייה היהודית-חרדית (6%) ואת הערבית-מוסלמית (3%). שיעור גבוה יותר של קשישים מאפיין את האוכלוסייה היהודית-כללית (חילונית, מסורתית ודתית) - 13% והערבית- נוצרית (13%).
במפה ניתן לראות את פריסת אוכלוסיית בני 65 ומעלה בעיר. שיעור הקשישים הגבוה ביותר נמצא בקרית וולפסון – %52. במקום השני במדרג יורד של שיעור הקשישים נמצאת שכונת טלביה - 44%. שכונות נוספות בהן למעלה מ-25% מהאוכלוסייה היא בת 65 ומעלה הן: נווה שאנן, נווה גרנות וניות, אזור מרכז העיר הסמוך לג'ראר בכר (רח' טרומפלדור) ולב רחביה, האזור של הרחובות הגדוד העברי ותל חי בקטמון הישנה, ואזור רחוב הבנאי בבית הכרם. שכונות שבהן שיעור הקשישים הוא הנמוך ביותר, ובהן הם מהווים פחות מ-2% מהאוכלוסייה הן השכונות החרדיות שבצפון רמות אלון, והשכונה החרדית רמת שלמה, וכן השכונות הערביות: סילוואן, ראס אל-עמוד, וואדי אל-ג'וז והרובע המוסלמי בעיר העתיקה ושכונת ערב א-סוואחרה בדרום העיר, שמרבית תושביה ממוצא בדואי.

מקור: עיבוד מכון ירושלים לחקר ישראל לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שישי, 5 בנובמבר 2010

סטודנט חופשי

מאת: מיכל קורח

לפניי כשבועיים נפתחה שנת הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ואת ספסלי המוסדות השונים חבשו עשרות אלפי סטודנטים.
בשנת הלימודים שעברה - תש"ע (2009/2010) - למדו במוסדות להשכלה גבוהה בישראל (לא כולל את האוניברסיטה הפתוחה ושלוחות של האוניברסיטאות הזרות הפועלות בישראל) 244,100 סטודנטים – 51% מהם למדו באוניברסיטאות, 38% במכללות אקדמיות ו-11% במכללות אקדמיות לחינוך.
החל משנות ה-90 חלו תמורות ניכרות בהשכלה הגבוהה בישראל כתוצאה ממדיניות המועצה להשכלה גבוהה של הרחבת הנגישות להשכלה גבוהה. מדיניות זו באה לידי ביטוי בפתיחתן של מכינות קדם-אקדמיות ושל מכללות אקדמיות, מרביתן באזורי הפריפריה.

בעשור האחרון (תש"ס-תש"ע) גדל מספר הסטודנטים במכללות האקדמיות כמעט פי 3 (172%), בעוד מספר הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות לחינוך עלה רק במעט (10% ו-17% בהתאמה). בסך הכל חלה עלייה של 43% במספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה.
המכללות האקדמיות הן ציבוריות או פרטיות. המכללות הפרטיות אינן מתוקצבות על ידי המדינה, שכר הלימוד בהן גבוה יותר ועל פי רב תנאי הקבלה אליהם נמוכים יותר בהשוואה לאוניברסיטאות. במכללות אלו נלמדים בין היתר תחומי לימוד מבוקשים כמו משפטים, כלכלה, מינהל עסקים, מדעי המחשב ומדעי ההתנהגות.

על פי ההערכות כ-40,000 סטודנטים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים, כמחציתם באוניברסיטה העברית. מוסדות גדולים נוספים בירושלים, מבחינת מספר הסטודנטים הם: מכון לב, בצלאל, מכללת הדסה והמכללה להנדסה.
מקורות: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הועדה לתכנון ולתקצוב.

קשישי-ם או ישישי-ם

מאת: ד"ר מאיה חושן
קשיש, ישיש או זקן, בן גיל הזהב או בן הגיל השלישי, אזרח ותיק או גימלאי – מסתבר שנמצא מגוון מינוחים וכינויים למי שמשתייך לקבוצת הגיל המבוגרת של בני 65 ומעלה. חודש אוקטובר הוכרז על ידי האו"ם כחודש הקשיש הבינלאומי. מטרתו של חודש זה לכבד, להוקיר ולציין את החשיבות בטיפול נאות בקשישים ואת הדאגה לרווחתם. על פי הגדרת האו"ם קשיש הוא כל אדם בן 65 ומעלה.
בשנת 2009 התגוררו בירושלים כ-62,500 תושבים בני 65 ומעלה - 52% מהם בני 74-65 ו-48% בני 75 ומעלה. בקרב בני 65 ומעלה בולט חלקן של הנשים - 55% מבני 74-65 הן נשים ו-60% מבני 75 ומעלה הן נשים. הסיבה לכך היא תוחלת חיים גבוהה יותר של נשים בהשוואה לגברים. בשנת 2009 היתה תוחלת החיים בישראל של נשים – 84 שנה ושל גברים – 80 שנה.
בירושלים מהווים בני 65 ומעלה 8% מהאוכלוסייה, ושיעורם נמוך מזה שבישראל – 10%, ונמוך במידה ניכרת מזה שבחיפה – 18% ובתל אביב - 14%.
בקרב אוכלוסיית ירושלים, אחוז בני 65 ומעלה בקרב האוכלוסייה היהודית (11%) גבוה בלמעלה מפי 2 מזה שבקרב האוכלוסייה הערבית (4%), והוא דומה לזה שבישראל - 12% ו-4%, בהתאמה. כפי שניתן לראות בגרף, אחוז הקשישים בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים נמוך בהשוואה לתל אביב ולחיפה. אחוז האוכלוסייה הערבית בירושלים זהה לאחוז בתל אביב, אך נמוך מבחיפה. הסיבה לפער באחוז הקשישים בין האוכלוסיות נובעת משיעורי ילודה גבוהים יותר בקרב האוכלוסייה הערבית בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, וכן מתוחלת חיים גבוהה יותר של האוכלוסייה היהודית.