יום שלישי, 25 במאי 2010

עונת החתונות


מכון ירושלים

על פי ההלכה היהודית, בשבעת השבועות שבין חג הפסח לחג השבועות (ימי ספירת העומר), נוהגים מנהגי אבלות. כחלק ממנהגים אלו אסור להסתפר, להתגלח, ולהתחתן. בעדות המזרח נוהגים להתחתן לאחר ל"ג בעומר, בעוד בעדות אשכנז, מחמירים יותר, ונוהגים להתחתן רק לאחר חג השבועות. תאריכים יוצאי דופן, בהם מותר להתחתן, הם ערב ל"ג בעומר עצמו וראשי החודש החלים בתקופה זו. יוצא איפוא שלאחר חג השבועות נפתחת "עונת החתונות" הנמשכת עד הסתיו.
בשנת 2007 היה גיל הנישואין החציוני (הגיל שמחצית החתנים מתחתיו ומחצית מעליו) בישראל בקרב כלל חתנים שאלו נישואיהם הראשונים 27.8. ישנו הבדל בגיל הנישואין החציוני על פי דת – 26.0 בקרב מוסלמים, 26.4 בקרב דרוזים, 27.6 בקרב יהודים ו-29.1 בקרב נוצרים. על פי רב, הכלות צעירות יותר מהחתנים. גיל הנישואין החציוני בקרב כלל הכלות שאלו נישואיהן הראשונים 24.8 – 20.7 בקרב מוסלמיות, 21.4 בקרב דרוזיות, 24.1 בקרב נוצריות ו- 25.3 בקרב יהודיות. בחינת הנתונים לאורך זמן מצביעה על עלייה בגיל הנישואים. בשנת 1980 היה גיל הנישואין החציוני בקרב גברים יהודים (רווקים) 24.8, והוא עלה ל-27.6 בשנת 2007. גיל הנישואים החציוני בקרב נשים יהודיות (רווקות) עלה אף הוא, מ-22.0 בשנת 1980 ל-25.3 בשנת 2007. העלייה בגיל הנישואין נובעת, בין היתר, מהרצון לרכוש השכלה ולהתפתח מבחינה מקצועית, לפני הנישואין והולדת הילדים.



בשנת 2008 55% מבני 15 ומעלה בישראל ובירושלים היו נשואים. ביישובים המונים 10,000 תושבים ומעלה נרשם אחוז הנשואים הנמוך ביותר בתל אביב (43%), אילת (45%) ובאר יעקב (47%). ב-10 היישובים בהם נרשם אחוז הנשואים הגבוה ביותר יש 4 ישובים חרדים ו-3 ישובים דתיים. אחוז הנשואים הגבוה ביותר - 85%-81% - נרשם בטלמון (יישוב דתי), אלעד, מודיעין עלית וביתר עלית, יישובים שמרבית אוכלוסייתם היא חרדית. יש לציין שאחוז הנשואים ביישוב תלוי בגורמים שונים בין היתר בגורמים חברתיים-תרבותיים, ובגיל האוכלוסייה (אחוז בני 24-15 גבוה).
רק בשמחות !








מקורות: נתוני מפקד האוכלוסין והדיור 2008, שנתון סטטיסטי לישראל 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שני, 17 במאי 2010

פרנסי העיר



"הממשלה תשקוד על פיתוחה ושגשוגה של ירושלים ועל רווחת תושביה על ידי הקצאת משאבים מיוחדים, לרבות מענק שנתי מיוחד לעיריית ירושלים (מענק הבירה)". כך נכתב בחוק יסוד: ירושלים. עד כמה תלויה ירושלים במימון הממשלה, ועד כמה היא מצליחה לממן את עצמה?

בשנת 2008 השתתפה ממשלת ישראל בתקציב הרגיל של עיריית ירושלים בסכום של כמיליארד שקלים (ובעוד כ-208 מיליון שקלים בתקציב הבלתי-רגיל). השתתפות המדינה בתקציב הרגיל של עיריית ירושלים עולה על השתתפותה בתקציביהן של הערים האחרות בישראל, אך עם זאת, נראה שגם ההכנסות העצמיות של העירייה היו גבוהות. הכנסות עצמיות הן כספים הנגבים ישירות מהתושבים וממוסדות, וכוללים מיסי ארנונה, אגרות ודמי שירותים שונים. ככל שחלקן של הכנסות אלו בתקציב גבוה
יותר, גדלה העצמאות של העירייה, וקטנה תלותה בממשלה.

סך ההכנסות העצמיות של עיריית ירושלים הגיע בשנת 2008 לכדי 2.18 מיליארד שקלים - סכום גבוה מההכנסות העצמיות של כל הרשויות האחרות במדינת ישראל, למעט תל-אביב - יפו (3.42 מיליארד). חיפה, שלישית לתל-אביב - יפו ולירושלים, הצליחה לייצר הכנסות עצמיות בסך 1.41 מיליארד שקלים. גובה ההכנסות קשור להיותה של ירושלים העיר הגדולה בישראל.
סך ההכנסות העצמיות של עיריית ירושלים היוו 68% מתקציבה הרגיל של העירייה. שיעור גבוה ביחס לכל הרשויות העירוניות הסובבות את ירושלים, למעט היישוב הר-אדר, אך נמוך ביחס לחיפה (71%) ולתל-אביב - יפו (88%). יתר ההכנסות בתקציב הרגיל של הרשויות, הגיעו מהשתתפות הממשלה.

המקור העיקרי להכנסות העצמיות הם תשלומי הארנונה למגורים ולא-למגורים. בשנת 2008 גבתה עיריית ירושלים 1.41 מיליארד שקלים מיסי ארנונה. תל-אביב - יפו גבתה 2.32 מיליארד, וחיפה 945 מיליון שקלים. בירושלים גדול חלקה של הארנונה למגורים, שבשנת 2008 היוותה 47% מכלל גביית הארנונה.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות מיום 28/4/2010: הרשויות המקומיות בישראל 2008


יום חמישי, 13 במאי 2010

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים המשך

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שאלת ירושלים היא שאלה חובקת עולם. היא חובקת דתות, תרבויות ועמים. השונוּת בין קבוצות האוכלוסייה ומגוון הזהויות והאינטרסים שמפריד בין האוכלוסיות, מעודדים ומעמיקים ניגודים ותחרות בין קבוצות. אלו גם אלו מובילים להיבדלות ולמאבקי שליטה על שטח, על משאבים ועל אורחות-חיים, של כלל הקבוצות ביחד ושל כל קבוצה לחוד. במכלול ההתרחשויות הללו, לפאן הדמוגרפי "מקום של כבוד" ובתוכו ראוי להקדיש תשומת לב למרכיב הילודה. לשיעור הפריון הכולל (מספר הילדים שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) קשר ישיר לריבוי הטבעי. עם זאת ראוי לציין שלצד הפריון למבנה הגילים ולשיעורי התמותה תפקיד חשוב בהיקף הריבוי הטבעי. ירושלים מתאפיינת בשיעורי-ילודה ובשיעורי פיריון גבוהים. כך לדוגמא, מספר הילדים הממוצע שאישה ירושלמית צפויה ללדת, גבוה פי שניים ממספר הילדים שאישה תל-אביבית או חיפאית צפויות ללדת, אך הוא מחצית מזה של האישה במודיעין עילית (יישוב חרדי סמוך למודיעין).

בשנת 2008 היה שיעור הפריון הכולל בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים 4.1 והוא גבוה מזה שבכל אחת מהערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה מעל 200,000 תושבים - 3.0 באשדוד, 2.9 בישראל, 2.2 בראשון לציון, ו- 2.1 בתל-אביב-יפו ובחיפה. בישראל נרשם שיעור פיריון של 2.8.
ההסבר לשיעור הילודה הגבוה יחסית בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים נעוץ בפריון גבוה במיוחד המאפיין את האוכלוסייה החרדית וכן בפריון גבוה המאפיין את האוכלוסייה הדתית, בהשוואה לאוכלוסייה החילונית.

שיעורי הפיריון בישראל ובירושלים השתנו במהלך השנים. בשנים 2008-2000 חלה עלייה בשיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת בישראל מ-2.6 ל-2.8, ובירושלים מ-3.7 ל-4.0. בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת זאת, הן בישראל והן בירושלים חלה ירידה בשיעורי הפריון, כאשר הירידה בשיעור הפריון בישראל היא חדה יותר. אלו ירדו מ-4.4 ל-3.6 בישראל, ומ-4.3 ל-4.0 בירושלים. יוצא אפוא שבשנת 2008 שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והערבית דומה.

יום שלישי, 4 במאי 2010

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שיעור הפריון מוגדר כמספר הילדים הממוצע שאישה צפוייה ללדת במהלך חייה (שיעור פריון כולל), ולו השפעה ניכרת על גידול האוכלוסייה ועל מבנה הגילים של האוכלוסייה. לאחרונים קשר הדוק לתחומי חיים רבים, ביניהם גם פיתוח כלכלי, היקף צריכת שירותים, והיבטים פוליטיים שונים. כאשר קבוצות אוכלוסייה נבדלות זו מזו מבחינה חברתית, תרבותית או כלכלית וגם שיעורי הפריון שלהן שונים, מתחדדים הקונפליקטים וניגודי האינטרסים בהקשר לתרומה הכלכלית של קבוצת אוכלוסייה זו או אחרת.

על מנת שגודל האוכלוסייה יישאר יציב לאורך זמן, נדרש שיעור פריון של 2.2 (בהנחה של גידול מריבוי טבעי, שאינו כולל והגירה). בשנת 2008 עמד שיעור הפריון הכולל בישראל על 3.0 והוא היה גבוה בהשוואה למדינות המפותחות. באותה שנה היה שיעור הפריון הכולל בכל מדינות ה–OECD (ארגון המדינות המפותחות) נמוך מ-2.2. על פי אומדן של ה-CIA לשיעור הפריון הכולל לשנת 2009, ישראל ממוקמת במקום ה-84 מבין 223 מדינות. ל-83 מדינות שיעור פריון גבוה מזה של ישראל ול-139 פריון נמוך מזה שבישראל. לצד ישראל במקום ה-82 ממוקמת כווית עם שיעור פריון כולל של 2.8 ובמקום ה-84 בנגלדש עם 2.7. שיעור הפריון הממוצע לכלל העולם הוא 2.6. שיעור הפריון הגבוה ביותר נרשם בניגריה - 7.8 ובאוגנדה - 6.8, בעוד ששיעור הפריון הנמוך ביותר נרשם במקאו - 0.9 ובהונג קונג - 1.0.

בשנת 2008, כאמור, שיעור הפריון הכולל של כלל אוכלוסיית ישראל עמד על 3.0: בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת - 2.8 ובקרב האוכלוסייה הערבית - 3.6. בשנה זו היה שיעור הפריון הכולל בירושלים 4.0, כאשר שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת כמעט זהה לזה של האוכלוסייה הערבית (3.97 יהודים ואחרים, 4.03 ערבים). עוד על הפריון בירושלים ובישראל לפי אזורים וערים בשבוע הבא.


העיר במספרים: תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בדצמבר 2009 יצאה לאור תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי בירושלים. התוכנית הוכנה ע"י ק.ש.ת – קידום שרותי תכנון בע"מ, עבור עירית ירושלים. מטרת תוכנית האב לבחון צרכים עתידיים ולאתר שטחים ומבנים, שיאפשרו לספק מענה הולם בתחום הפיסי – בתי ספר וכיתות לימוד – לתלמידי המגזר החרדי עד שנת 2020. צרכים אלו נובעים הן ממחסור עכשווי בכיתות, והן ממחסור צפוי, בשל גידול במספר התלמידים.

לשם הכנת התוכנית נערכה תחזית לאוכלוסיית התלמידים במגזר החרדי בירושלים כולה, וכן על פי אזורים בהם גרים היום וצפויים לגור חרדים במהלך השנים עד שנת 2020. מתחזית התלמידים נגזר הביקוש הצפוי לכיתות. במקביל נערך סקר שבחן את מצבת התלמידים, את מוסדות החינוך הקיימים ואת הקרקעות הפנויות המתאימות לבניית מוסדות חינוך לחינוך החרדי.

בשנת 2005 שהיא שנת הבסיס לעבודה, עמד מספר התלמידים במוסדות החינוך החרדיים בגילאי בית ספר (6-17) על כ-55,800 - 67% מהם גרו באזורים בהם מרבית האוכלוסייה היא חרדית. 15% גרו ב"אזורי תפר", אזורים בהם אחוז החרדים מכלל האוכלוסייה נמצא בתהליך גידול מתמשך. 4% מהתלמידים הגיעו מחוץ לירושלים. עוד כ-9% גרו באזורי העיר האחרים (6% כתובתם לא ידועה).

על פי אומדן של תוכנית האב, בשנת 2020 ילמדו בבתי הספר החרדיים בירושלים כ-69,400 תלמידים. השכונות בהן צפוי המספר הגדול ביותר של תלמידים בני 6-17 (גילאי בית ספר) בחינוך החרדי הן: רמות אלון - כ-8,300 תלמידים, רוממה-קומונה - כ-8,200 תלמידים ורמות שלמה – כ-8,100 תלמידים.

על מנת לספק מענה הולם בתחום הפיזי עד שנת 2020, יש לבנות לחינוך החרדי בירושלים 3 בתי ספר לחינוך מיוחד ועוד כ-600 כיתות בשטח של כ-77,000 מ"ר.

מקור: עיריית ירושלים, תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי, דצמבר 2009, הוכן על ידי ק.ש.ת – קידום שרותי תכנון בע"מ.