יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

צפיפות

מאת: יאיר אסף-שפירא

צפיפות מגורים גבוהה פירושה מספר תושבים גדול המתגורר על שטח קטן יחסית. בניגוד לעבר, המגמה כיום בתכנון בישראל, כפי שנקבעה בין היתר בתכנית המיתאר הארצית תמ"א 35 היא לצופף את הישובים, על-מנת לייעל את השימוש בקרקע, ולמנוע כרסום בשטחים הפתוחים.

בתכנון מבחינים בין צפיפות נטו, המבטאת את מידת הניצול של המגרש הבודד, לבין צפיפות ברוטו, הבוחנת את הניצול של כלל השטח - כולל שטחים ציבוריים, רחובות ושטחים פתוחים. לרוב נמדדת הצפיפות ביחידות דיור לדונם (1,000 מטר רבוע), אך בבחינה של עיר שלמה ראוי לבחון גם את מספר התושבים לדונם בכל אזור.

בשל חוסר בנתונים באיזורים הערביים, לא נכללו אזורים אלו בניתוח.

האזורים הצפופים ביותר, בהם עולה הצפיפות על 25 תושבים לדונם, הם האזורים החרדיים במרכז העיר, הכוללים את השכונות גאולה; כרם אברהם; בית ישראל; ושכונת הבוכרים. שכונות אלו מתאפיינות בבינוי צפוף - ברובו טוּרי, רחובות צרים ומיעוט שטחים פתוחים. נתון זה מלמד שצפיפות גבוהה אינה מושגת בהכרח על-ידי בנייה גבוהה. בנוסף, צפיפות גבוהה מאפיינת את האזורים שמואל הנביא; סנהדריה; חלק מנחלאות; מרכזה של שכונת בית וגן; וגבעת שאול. כל האזורים הללו מתאפיינים בין היתר במשקי בית גדולים יחסית. אחד מהיתרונות להן זוכות שכונות אלו כתוצאה מהצפיפות הגבוהה הוא מרחקי הליכה קצרים לשרותים שונים בשכונה ובקרבתה. יתרון נוסף הוא חיי הרחוב התוססים.

בצפיפויות הנמוכות, מ-6 תושבים לדונם ומטה, נמצאות שכונות עתירות שטחים לא מבונים, כגון אזורים בשולי העיר (לדוגמה חלקים מפסגת-זאב), אך גם אזורים הכוללים פארקים גדולים (כגון רמת דניה), או דרכים רחבות (כגון האזורים הסמוכים לדרך חברון). ניתן לשער כי אזורים אלו מתאפיינים במרחקי הליכה גדולים, המובילים להישענות על רכב פרטי או תחבורה ציבורית.

מקור הנתונים: עיבוד לנתוני מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

הסבר פניך לתייר

מאת: אביאל ילינק
י
רושלים היא אחד ממוקדי התיירות החשובים של מדינת ישראל וענף התיירות בה הוא אחד ממנועי הצמיחה החשובים של העיר. ראש העיר הציב יעד שאפתני של עשרה מיליון תיירים מידי שנה. על מנת לעמוד ביעד זה נעשות כמה פעולות מקבילות: הגדלת תקציב התיירות באופן משמעותי, שדרוג תשתיות התיירות, קידום בנייתם של אלפי חדרי מלון, הכנת תכנית לשיווק ויחסי ציבור, והגדלה ניכרת של מספר אירועי התרבות והאמנות המתקיימים בעיר.

עשור הפכפך עבר על ענף התיירות בעיר. שנת 2000 הייתה שנת שיא בתיירות לירושלים, אך עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר אותה שנה חלה ירידה דרמטית במספר התיירים שהגיעו לעיר. הירידה במספר פיגועי הטרור בשנים שלאחר מכן, הביאה לעלייה הדרגתית בתיירות שהגיעה לשיאה בשנת 2008, בה מספר התיירים היה גבוה אף מבשנת 2000. לאחר ירידה מסוימת בשנת 2009, שנת 2010 מסתמנת כשנה מוצלחת מאד לענף התיירות. בחודשים ינואר-יוני התארחו במלונות תיירות בירושלים כ-650,000 אורחים. מדובר בעליה של 28% לעומת התקופה המקבילה ב-2009. עיקר העליה מתבטא במספר התיירים מחו"ל (עליה של כ-40% לעומת עליה של 2% בלבד במספר התיירים הישראלים).

עליה משמעותית ניכרת גם במספר הלינות במלונות העיר. בחודשים ינואר-יוני 2010 מספר הלינות עמד על כ-1,920,000. מדובר בעליה של כ-31% ממספר הלינות לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מספר הלינות של התיירים מחו"ל היוו כ-86% מכלל לינות התיירים ולינות הישראלים היוו 14% בלבד. מעניין להצביע על כך שממוצע הלינות של התיירים מחו"ל היה כמעט כפול ממספר הלינות של התיירים הישראלים ועמד על 3.3 לינות לעומת 1.7 לינות בלבד.

מקור: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

רישיון לנהוג

מאת: מיכל קורח

בישראל ניתן להוציא רישיון נהיגה על קטנוע בגיל 16, ועל רכב פרטי בגיל 17.
בשנת 2008 היו בישראל 3.36 מיליון בעלי רישיון נהיגה - 58% מהם גברים ו-42% נשים.

ישנו קשר בין אחוז בעלי רישיון נהיגה לבין המעמד החברתי-כלכלי של אוכלוסיית היישוב. שיעור בעלי הרישיון הגבוה ביותר מקרב בני 18 ומעלה - 97%-90% נרשם בכוכב יאיר, שוהם, תל מונד, אבן יהודה, רעננה ומודיעין-מכבים-רעות (ביישובים המונים מעל 10,000 תושבים).
אחוז בעלי הרישיון הנמוך ביותר נרשם ביישובים חרדיים וערביים – 36%-23% ביישובים חורה, כסיפא, ג'סר א-זרקא, מודיעין בני ברק וביתר עלית.
יש לציין שהאחוז הנמוך יחסית של בעלי רישיון נהיגה בקרב האוכלוסייה החרדית והערבית נובע גם מתפיסות חברתיות ותרבותיות.

בירושלים עמד שיעור בעלי רשיון נהיגה על 54%. כפי שניתן לראות בגרף, אחוז בעלי רישיון נהיגה בירושלים, נמוך בהשוואה ליישובים הסובבים אותה, למעט היישובים החרדים.

מבחינת סוג הרישיון על פי סוג הרכב עולה שהאחוז הגבוה ביותר של בעלי רישיון נהיגה למשאית נרשם בישובים ערביים. ביישובים כסייפה וערערה שיעורם עמד על 67%-66% וברהט, חורה, תל שבע וג'סר א-זרקא הוא עמד על 54%-45%. באשר לבעלי רישיון על אופנוע – האחוז הגבוה ביותר נמדד בתל-אביב-יפו – 25% ולאחר מכן באילת (24%). כמו כן ביישובים הסמוכים לתל אביב – גבעתיים, רמת גן, אזור, יהוד, רמת השרון וקריית אונו נרשם אחוז גבוה יחסית – 24%-20% - של בעלי רישיון על אופנוע.

מקור: מורשים לנהוג 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יום שני, 6 בדצמבר 2010

טירה להשכיר

מאת: ענבל דורון

משקי בית רבים בישראל מתגוררים בדירה שכורה ונאלצים להתמודד עם העלייה המתמדת במחירי השכירות. בשנת 2009 נרשם זינוק חד במחירי השכירות בהשוואה לשנים קודמות. אז מה המחיר שמשלמים שוכרי הדירות בירושלים? בשנת 2009 מחיר השכירות הממוצע לדירה של 3-2.5 חדרים בירושלים עמד על 2,900₪ לחודש. מחיר זה היה גבוה ב-21 אחוזים מהממוצע בישראל (2,400₪), ב-70 אחוזים מהממוצע בחיפה (1,700₪) ונמוך ב-21 אחוזים מהמחיר הממוצע בתל אביב (3,500₪). פער המחירים דומה בהשוואת מחירי השכירות לדירות בגדלים שונים. שכר הדירה החודשי הממוצע לדירה של 4-3.5 חדרים בירושלים עמד על 3,700₪ לעומת 3,200₪ בישראל, 2,300₪ בחיפה ו- 4,900₪ בתל אביב.
עליית המחירים בשנת 2009 הורגשה בכל הארץ, במידה זו או אחרת. בירושלים חל השינוי הגדול ביותר, שהתבטא בעלייה של 21-17 אחוזים בשנה האחרונה, בהתאם לגודל הדירה. בישראל נרשמה עלייה של 18-15 אחוזים ובתל אביב של 18-14 אחוזים. גם בחיפה נרשמה עלייה במחירים אך במידה פחותה (13-10 אחוזים). מדובר בפער של מאות שקלים, בירושלים לדוגמא מחיר השכירות לדירה בת 4-3.5 חדרים עלה מ- 3,100₪ בשנת 2008 ל- 3,700₪ בשנת 2009.
יש לציין שבמקביל לעלייה במחירי השכירות, חלה עלייה גם במחירי הדירות בבעלות, וכפועל יוצא בשיעור הבעלות על דירות. על פי נתוני משרד הבינוי והשיכון שיעור הבעלות על דירות בישראל ירד מ- 73 אחוזים בשנת 1995 ל- 66 אחוזים בשנת 2008, זאת בשל הקושי ההולך וגובר לרכוש דירות. מצב זה גרם לעלייה בביקוש לדירות שכורות ולעליית שכר הדירה בהתאם.

מקורות:
מדד המחירים לצרכן - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
האגף למידע וניתוח כלכלי (סקירת התפתחות ענף הבנייה, אוקטובר 2010) - משרד הבינוי והשיכון.

יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

האוכלוסייה המוסלמית בישראל ובירושלים

מאת: מיכל קורח

בשבוע שעבר חגגו המוסלמים את חג הקורבן. בעוד שהדת היהודית משופעת באופן יחסי בחגים, לדת המוסלמית ישנם שני חגים בלבד: עיד אל-פיטר (שבירת צום הרמדאן) ועיד אל-אדחה (חג הקורבן). חג הקורבן מציין את המועד לקיום החג', העלייה לרגל למכה, המקום הקדוש ביותר עבור המוסלמים.

בשנת 2009 נאמדה האוכלוסייה המוסלמית בישראל ב-1.286 מיליון נפש, והיא היוותה 17% מכלל אוכלוסיית ישראל.
האוכלוסייה המוסלמית מתאפיינת בגילה הצעיר. בשנת 2009 היה הגיל החציוני (הגיל שמחצית מהאוכלוסייה צעירה ממנו והמחצית האחרת מבוגרת ממנו) של האוכלוסייה המוסלמית בישראל 20, בהשוואה ל-31 בקרב האוכלוסיה היהודית, ול-30 בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית. גילה הצעיר של האוכלוסייה המוסלמית נובע בעיקר משיעורי פיריון גבוהים. עם זאת יש לציין ששיעורי הפריון של האוכלוסייה המוסלמית נמצאים בירידה מזה כמה שנים.

כמחצית מהאוכלוסייה המוסלמית בישראל מתגוררת בצפון הארץ (37% במחוז הצפון ו-14% במחוז חיפה). במחוז ירושלים מתגוררת 21% מהאוכלוסייה המוסלמית, מרביתה בעיר ירושלים, ובמחוז הדרום גרה 15% מהאוכלוסייה.

בירושלים מתגורר מספר המוסלמים הגבוה ביותר בישראל. בשנת 2009 התגוררו בה 264 אלף מוסלמים, והם היוו 96% מהאוכלוסייה הערבית בירושלים, ו-34% מכלל אוכלוסיית העיר. מספר המוסלמים בתל אביב ובחיפה נמוך באופן ניכר ועמד על 13-12 אלף (בכל אחת מהן). ערים נוספות בהן גרה אוכלוסייה מוסלמית גדולה יחסית הן: רהט (52 אלף), נצרת (50 אלף) ואום אל-פחם (46 אלף).

מקורות: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויקיפדיה.

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

בעלבתים

מאת: איתן בלואר

שיעור משקי הבית בישראל שגרים בדירה בבעלותם (66%) גבוה בהשוואה למדינות המפותחות. הסיבות לכך הן תחושת הביטחון שבבעלות על הנכס, עידוד ממשלתי לרכישת דירה, גורמים פסיכולוגים ועוד. שיעור משקי הבית בירושלים שגרים בדירה בבעלותם (59%) נמוך במקצת בהשוואה לישראל (66%). מבין הערים המונות 100,000 תושבים ומעלה, השיעור הגבוה ביותר של משקי בית שגרים בדירה שבבעלותם נרשם בראשון לציון (73%), חולון (71%) ובני ברק (71%). כפי שניתן לראות בגרף, שיעור משקי הבית הגרים בדירה בבעלותם בירושלים, נמוך בהשוואה ליישובים במטרופולין ירושלים.
שיעור משקי הבית שגרו בדירה בשכירות בירושלים היה 32%, והוא גבוה בהשוואה לישראל (26%). מבין הערים המונות 100,000 תושבים ומעלה, השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית שגרו בדירה בשכירות נרשם בתל אביב (48%), רמת גן (38%) ובת ים (33%). יתר משקי הבית גרו בהסדר אחר (דמי מפתח, דיור מוגן וכד') ובירושלים הם היוו 8% ממשקי הבית, שיעור הדומה לישראל ולתל אביב (8%, 7% בהתאמה).

בחינת הפריסה המרחבית של משקי בית הגרים בדירה שבבעלותם או בשכירות יכולה להשפיע על קבלת ההחלטות והכנת התוכניות העירוניות כגון דיור בר השגה, תוכניות מתאר וכד'. הפריסה המרחבית מושפעת מהיבטים כלכליים ודמוגרפיים שונים כגון עלות רכישת דירה באזורים שונים (מרכז העיר, שכונות פריפריאליות), אופי ומצב האוכלוסייה בשכונה (צעירים, ותיקים, סטודנטים וכו'), איכות החיים ועוד. בשנת 2008 השכונות בירושלים בהן מרבית משקי הבית התגוררו בדירה בבעלותם הן הר חומה (87%), רמת שלמה (77%) פסגת זאב (76%) ונווה יעקב (74%). השכונות בהן מרבית משקי הבית שגרו בדירה בשכירות היו מרכז העיר (70%), נחלאות (62%), רחביה (54%) והגבעה הצרפתית (47%).
מקור: נתוני מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

דרך צלחה

מאת: מיכל קורח

החל משנת 2007, בהתאם להחלטת ממשלה, מצויין מידי שנה ב-1 לנובמבר יום המחויבות הלאומית לבטיחות בדרכים. מטרת יום זה להעלות את המודעות הציבורית לנושא הבטיחות בדרכים, הצורך לקחת אחריות אישית ולהיות שותף פעיל במאבק בתאונות הדרכים ובשינוי תרבות הנהיגה בישראל. השנה יוקדש יום המחויבות לנושא היסח דעת כתוצאה משימוש בטלפון נייד בעת נהיגה.
בשנת 2008 היו בישראל כ-16,500 תאונות דרכים עם נפגעים, מרביתן (75%) התרחשו בדרכים עירוניות. מספר תאונות הדרכים הגדול ביותר בערים נרשם בתל אביב (2,600), ירושלים (1,100) חיפה וחולון (600) וכן ברמת גן ובאר שבע (500).
מספר תאונות הדרכים בירושלים נמצא בירידה. מספרן ירד מ-1,300 בשנת 2006 ל-1,150 בשנת 2007 ול-1,100 בשנת 2008.
בשנת 2008 מרבית התאונות (88%) היו קלות, 10% היו קשות ו-1% קטלניות. סוג התאונה השכיח ביותר היה: התנגשות חזית אל צד (45%), פגיעה בהולכי רגל (22%) והתנגשות חזיתית (7%). השעות שבהן התרחשו מספר התאונות הגדול ביותר הן 16:00-14:00 – 165 תאונות.
מספר תאונות הדרכים הגבוה ביותר נרשם ברחובות הבאים (לא כולל צמתים): דרך בגין – 19 תאונות, שד' גולדה מאיר (מרמות לצומת בר אילן) – 16 תאונות, האלוף עוזי נרקיס (מהגבעה הצרפתית לפסגת זאב ונווה יעקב) - 14 תאונות, ויגאל ידין (מאזור רמות לצומת הגבעה הצרפתית) – 14 תאונות. יש לציין שמספר התאונות ברחוב מסויים הוא פועל יוצא בין היתר של אורך הרחוב.
נסיעה טובה ובטוחה !
מקורות: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

ירושלים של (גיל) זהב

מאת:ד"ר מאיה חושן

בשנת 2009 חיו בירושלים 62,500 תושבים בני 65 ומעלה, והם היוו 8% מכלל תושבי העיר. מקרב בני 65 ומעלה, 52% בני 74-65 ו-48% בני 75 ומעלה.

בחינה של פריסת אוכלוסיית הקשישים בירושלים (בני 65 ומעלה) מצביעה על כך שכמו תכונות רבות בעיר כך גם שיעור אוכלוסיית הקשישים קשור קשר הדוק למגזרי האוכלוסייה. שיעור נמוך מאוד של קשישים מאפיין את האוכלוסייה היהודית-חרדית (6%) ואת הערבית-מוסלמית (3%). שיעור גבוה יותר של קשישים מאפיין את האוכלוסייה היהודית-כללית (חילונית, מסורתית ודתית) - 13% והערבית- נוצרית (13%).
במפה ניתן לראות את פריסת אוכלוסיית בני 65 ומעלה בעיר. שיעור הקשישים הגבוה ביותר נמצא בקרית וולפסון – %52. במקום השני במדרג יורד של שיעור הקשישים נמצאת שכונת טלביה - 44%. שכונות נוספות בהן למעלה מ-25% מהאוכלוסייה היא בת 65 ומעלה הן: נווה שאנן, נווה גרנות וניות, אזור מרכז העיר הסמוך לג'ראר בכר (רח' טרומפלדור) ולב רחביה, האזור של הרחובות הגדוד העברי ותל חי בקטמון הישנה, ואזור רחוב הבנאי בבית הכרם. שכונות שבהן שיעור הקשישים הוא הנמוך ביותר, ובהן הם מהווים פחות מ-2% מהאוכלוסייה הן השכונות החרדיות שבצפון רמות אלון, והשכונה החרדית רמת שלמה, וכן השכונות הערביות: סילוואן, ראס אל-עמוד, וואדי אל-ג'וז והרובע המוסלמי בעיר העתיקה ושכונת ערב א-סוואחרה בדרום העיר, שמרבית תושביה ממוצא בדואי.

מקור: עיבוד מכון ירושלים לחקר ישראל לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שישי, 5 בנובמבר 2010

סטודנט חופשי

מאת: מיכל קורח

לפניי כשבועיים נפתחה שנת הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ואת ספסלי המוסדות השונים חבשו עשרות אלפי סטודנטים.
בשנת הלימודים שעברה - תש"ע (2009/2010) - למדו במוסדות להשכלה גבוהה בישראל (לא כולל את האוניברסיטה הפתוחה ושלוחות של האוניברסיטאות הזרות הפועלות בישראל) 244,100 סטודנטים – 51% מהם למדו באוניברסיטאות, 38% במכללות אקדמיות ו-11% במכללות אקדמיות לחינוך.
החל משנות ה-90 חלו תמורות ניכרות בהשכלה הגבוהה בישראל כתוצאה ממדיניות המועצה להשכלה גבוהה של הרחבת הנגישות להשכלה גבוהה. מדיניות זו באה לידי ביטוי בפתיחתן של מכינות קדם-אקדמיות ושל מכללות אקדמיות, מרביתן באזורי הפריפריה.

בעשור האחרון (תש"ס-תש"ע) גדל מספר הסטודנטים במכללות האקדמיות כמעט פי 3 (172%), בעוד מספר הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות לחינוך עלה רק במעט (10% ו-17% בהתאמה). בסך הכל חלה עלייה של 43% במספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה.
המכללות האקדמיות הן ציבוריות או פרטיות. המכללות הפרטיות אינן מתוקצבות על ידי המדינה, שכר הלימוד בהן גבוה יותר ועל פי רב תנאי הקבלה אליהם נמוכים יותר בהשוואה לאוניברסיטאות. במכללות אלו נלמדים בין היתר תחומי לימוד מבוקשים כמו משפטים, כלכלה, מינהל עסקים, מדעי המחשב ומדעי ההתנהגות.

על פי ההערכות כ-40,000 סטודנטים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים, כמחציתם באוניברסיטה העברית. מוסדות גדולים נוספים בירושלים, מבחינת מספר הסטודנטים הם: מכון לב, בצלאל, מכללת הדסה והמכללה להנדסה.
מקורות: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הועדה לתכנון ולתקצוב.

קשישי-ם או ישישי-ם

מאת: ד"ר מאיה חושן
קשיש, ישיש או זקן, בן גיל הזהב או בן הגיל השלישי, אזרח ותיק או גימלאי – מסתבר שנמצא מגוון מינוחים וכינויים למי שמשתייך לקבוצת הגיל המבוגרת של בני 65 ומעלה. חודש אוקטובר הוכרז על ידי האו"ם כחודש הקשיש הבינלאומי. מטרתו של חודש זה לכבד, להוקיר ולציין את החשיבות בטיפול נאות בקשישים ואת הדאגה לרווחתם. על פי הגדרת האו"ם קשיש הוא כל אדם בן 65 ומעלה.
בשנת 2009 התגוררו בירושלים כ-62,500 תושבים בני 65 ומעלה - 52% מהם בני 74-65 ו-48% בני 75 ומעלה. בקרב בני 65 ומעלה בולט חלקן של הנשים - 55% מבני 74-65 הן נשים ו-60% מבני 75 ומעלה הן נשים. הסיבה לכך היא תוחלת חיים גבוהה יותר של נשים בהשוואה לגברים. בשנת 2009 היתה תוחלת החיים בישראל של נשים – 84 שנה ושל גברים – 80 שנה.
בירושלים מהווים בני 65 ומעלה 8% מהאוכלוסייה, ושיעורם נמוך מזה שבישראל – 10%, ונמוך במידה ניכרת מזה שבחיפה – 18% ובתל אביב - 14%.
בקרב אוכלוסיית ירושלים, אחוז בני 65 ומעלה בקרב האוכלוסייה היהודית (11%) גבוה בלמעלה מפי 2 מזה שבקרב האוכלוסייה הערבית (4%), והוא דומה לזה שבישראל - 12% ו-4%, בהתאמה. כפי שניתן לראות בגרף, אחוז הקשישים בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים נמוך בהשוואה לתל אביב ולחיפה. אחוז האוכלוסייה הערבית בירושלים זהה לאחוז בתל אביב, אך נמוך מבחיפה. הסיבה לפער באחוז הקשישים בין האוכלוסיות נובעת משיעורי ילודה גבוהים יותר בקרב האוכלוסייה הערבית בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, וכן מתוחלת חיים גבוהה יותר של האוכלוסייה היהודית.

יום חמישי, 15 ביולי 2010

תנועות הנוער בירושלים

"אם יש עוד מקום שמדברים בו על אזרח טוב ולא על אזרח מצליח בלבד, הרי זה בתנועות נוער. אם יש עוד מקום שמדגישים בו קולקטיביות ולא רק אינדיבידואליות-אגואיסטית הרי זה בתנועות הנוער" (אהרון ידלין, 1993). מחקר של תרצה גולדשטיין (2007) על דפוסי הפנאי של הנוער בירושלים הצביע על קשר ברור בין חברות בתנועות נוער לבין אזרחות פעילה ותרומה לקהילה. בשנת 2010 פעלו בירושלים 11 תנועות נוער במיגזר היהודי - 4 בעלות אופי חילוני (מחנות העולים, השומר הצעיר, הנוער העובד והלומד, והצופים), אחת של התנועה המסורתית (נוע"ם), שתיים דתיות ציוניות (בני עקיבא ואריאל) ו-4 בעלות אופי חרדי (בנות בתיה, דגל ירושלים, היכלי עונג ועזרא). מספר החניכים בתנועת הנוער (גילאי 18-10) ירד בין שנת 2007 לשנת 2008, אך מ-2008 עלה מספר החניכים בהתמדה מ-32,400 ל-34,300 בשנת 2009 ול-37,200 חניכים בשנת 2010. בסך הכל בשנים 2010-2008 חלה עלייה של 15% במספר החניכים בתנועות הנוער בירושלים - אחוז הגידול הגבוה ביותר במספר החניכים (20%) נרשם בתנועות הנוער החילוניות (20%) והחרדיות (19%), ובנוע"ם נרשמה עלייה של 13%. בתנועות הנוער הדתיות-ציוניות לא חל שינוי במספר החניכים בתקופה זו - בין שנת 2008 ל-2009 חלה ירידה של 2.5% במספר החניכים בתנועות הנוער הדתיות-ציוניות, בעוד בין שנת 2009 ל-2010 חלה עלייה של 4%. בשאר תנועות הנוער נעצרה הירידה במספר החניכים כבר בשנת 2009.

יש לציין שהנתונים על מספר החניכים המופיעים בטור זה, מבוססים על נתונים של אגף חברה בעיריית ירושלים. מספר החניכים מהווה בסיס לחלוקת תקציבי התמיכה של העירייה. בתחילת שנות ה-2000 פיתחה עיריית ירושלים שיטה ממוחשבת לקביעת תקציבי התמיכה, שמבוססת על דיווח מפורט של תנועות הנוער על מצבת החניכים ובקרה של אגף חברה.
מקורות: תרצה גולדשטיין, הצעה לתוכנית-אב למבנים לתנועות נוער, 2012-2009, מו"פ אגף חברה, עיריית ירושלים, 2009.
ידלין, אהרון, "מורשת תנועות הנוער בחברה הישראלית", תנועות הנוער בחברה הישראלית רב שיח אחד עשר יד טבנקין - המכון לחקר הקיבוץ ותנועות הנוער, 1993 (מצוטט אצל תרצה גולדשטיין, 2009).
ד"ר לואיס גולדברג, מנהל המחלקה למחקר ופיתוח, מינהל חברה תרבות ופנאי, עירית ירושלים.

יום שלישי, 6 ביולי 2010

מרחב לצעיר


מחקרים הראו שלצעירים פוטנציאל להביא להתחדשות עירונית ולצמיחה כלכלית מקומית, לכן זיהוי הפיזור המרחבי והמגמות הצפויות של הצעירים בירושלים יכול לסייע להבנת המצב העירוני ולתכנון העתידי שלה. ירושלים היא בין הערים הצעירות בישראל בשל אחוז גבוה של ילדים, אך מבחינת אחוז הצעירים (בני 20- 34) היא דומה למגמה הארצית. בסוף 2008 היוו הצעירים כ- 22% מאוכלוסיית ירושלים (170 אלף), בדומה לשיעור הצעירים בחיפה - 22% (57 אלף) ובישראל- 23% (1,665 אלף) , אך נמוך מבתל אביב - 30% (116 אלף).
זיהוי השכונות בהן גרים מספר הצעירים הגדול ביותר יכול לסייע בתכנון מדיניות ותשתיות המוכוונות לצעירים כגון קווי אוטובוסים למוקדי הבילוי, ההשכלה הגבוהה וכד'. בניגוד לדעה הרווחת מרבית הצעירים אינם מתגוררים במרכז העיר ובסביבתו, אלא פיזורם דומה לפיזור האוכלוסייה בעיר. כלומר, בשכונות הגדולות בירושלים גרים מספר הצעירים הגבוה ביותר. בשנת 2008 התגוררו בשכונת רמות 9,500 צעירים (5.5% מכלל הצעירים בעיר), פסגת זאב - 9,300 צעירים (5.5%) שועפט - 8,400 צעירים (5%) והעיר העתיקה - 8,000 צעירים (5.0%).

בחינה של אחוז הצעירים מכלל אוכלוסיית השכונה הינו מדד שיכול להעיד על אופייה הצעיר של שכונה, ועל מידת הפוטנציאל שלה לעבור תהליכי התחדשות. בשנת 2008 השכונות בהן אחוז הצעירים בשכונה היה הגבוה ביותר הן מרכז העיר 37% צעירים מתוך כלל אוכלוסיית השכונה, הגבעה הצרפתית (37%), נחלאות (32%), רחביה (30%) וקרית היובל (27%). שכונות אלו הן גם האטרקטיביות ביותר מבחינת הגירת צעירים אליהן, כפי שבא לידי ביטוי באחוז המהגרים לשכונה (הנכנסים) מכלל הצעירים. כך למשל מרכז העיר, רחביה ונחלאות 68%-65% מסך כל המהגרים אל השכונה היו צעירים, טלביה - 53% והגבעה הצרפתית - 50%.

מקור: עיבוד לנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שני, 28 ביוני 2010

סטודנט חופשי

מיכל קורח

על פי ההערכות כ-40,000 סטודנטים לומדים במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים, כמחציתם באוניברסיטה העברית.
במהלך חודש אפריל ערך מכון ירושלים לחקר ישראל, עבור אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, סקר בקרב סטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים ומתגוררים בדירה בשכירות או במעונות.

מטרת הסקר היתה ללמוד על מאפייני הסטודנטים, על השכונות ומעונות הסטודנטים בהם הם גרים, מחיר הדירות בשכירות, המניעים לבחירת שכונת המגורים, מידת שביעות הרצון מהמגורים בשכונה, השירותים שקיימים בשכונה ועוד. זאת, על מנת לספק מידע נרחב לסטודנטים חדשים שעוברים לגור בירושלים, וכן לסטודנטים שמעוניינים לעבור לגור בשכונה אחרת בירושלים.
הסקר נשלח בדואר אלקטרוני לסטודנטים החברים באגודות הסטודנטים, על ידי האגודות של המוסדות השונים. על הסקר ענו למעלה מ-4,000 סטודנטים.

בקרב המשיבים בולט חלקם של סטודנטים הלומדים באוניברסיטה העברית (71%). מוסדות נוספים להשכלה גבוהה שסטודנטים הלומדים בהם השיבו על השאלון הם: מכון לב, המכללה האקדמית להנדסה, מכון טל, מכללת דוד ילין ומכללת הדסה.
על פי הסקר, השכונות שבהן מתגוררים מספר הסטודנטים הגבוה ביותר הן: מרכז העיר, רחביה, בית הכרם, נחלאות והגבעה הצרפתית.
אחוז גבוה של סטודנטים חילונים (81%-72%) נרשם במרכז העיר, בית הכרם, הגבעה הצרפתית, טלביה, רחביה ונחלאות. שכונות בהן נרשם אחוז גבוה יחסית של סטודנטים דתיים הן: קריית משה (66%), גבעת מרדכי (65%) וקטמונים (גוננים) 50%.
ככלל הסטודנטים שבעי רצון במידה גבוהה משכונת מגוריהם. 90% מהמשיבים ציינו שהם מרוצים מאוד או מרוצים מהמגורים בשכונה. אחוז הסטודנטים שמרוצים מאוד נרשם בקרב המתגוררים בטלביה (75%), רחביה (67%), בקעה, המושבה הגרמנית, קטמון הישנה, בית הכרם ונחלאות (60%-52%).
מהסקר עולה שהמניעים העיקריים לבחירת השכונה הם: מחיר סביר של דירה (98%), קרבה לקווי אוטובוס (81%) דירה במצב טוב יחסית (73%) ודירה גדולה יחסית (73%).



מקור: סקר דיור לסטודנטים המתגוררים בשכירות בירושלים, אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית ומכון ירושלים לחקר ישראל

הנתונים מתפרסמים באתר עיר.אקדמיה

יום ראשון, 20 ביוני 2010

מי ברכב מי ברגל

מכון ירושלים לחקר ישראל

דפוסי השימוש של האוכלוסייה בסוגי התחבורה השונים יכולים להעיד על מגוון היבטים, ובהם פריסה גיאוגרפית של ישוב (פרבר או מרכז כלכלי), נגישות ומצב התשתיות בישוב (מערכות תחבורה מגוונות) ועד לסממנים כלכלים שונים (מצב סוציו אקונומי, מרכזיות העיר, בעלות על רכב וכד').
ישנן דרכים מגוונות להגיע למקום העבודה – רכב פרטי, תחבורה ציבורית והליכה ברגל. בשנת 2008 44% מהמועסקים בירושלים הגיעו למקום עבודתם באמצעות רכב פרטי או מסחרי (בהשוואה ל-47% בתל אביב ו-52% בישראל). במקביל לשימוש ברכב פרטי, בלט בירושלים אחוז המגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית (אוטובוסים, רכבות, מוניות והסעות)- 37%. אחוז זה גבוה מבתל אביב (28%) ובישראל (29%). לעומת זאת מבין הערים המונות 100,000 תושבים ומעלה, אחוז המשתמשים הגבוה ביותר בתחבורה ציבורית נרשם בבת-ים (47%) ובבני ברק (46%).
12% מהמועסקים בירושלים ציינו שהם מגיעים לעבודה ברגל, אחוז הדומה לישראל ולתל אביב (11%, ו-13% בהתאמה).

הבחירה באמצעי התחבורה להגעה לעבודה מושפעת ממספר גורמים, ובהם הפריסה הגיאוגרפית של האוכלוסייה בעיר, מרחק ממרכזי תעסוקה, איכות השירות של התחבורה הציבורית (כמו תדירות, מיקום התחנות, מסלול הנסיעה וכד') ומהמעמד החברתי-כלכלי של האוכלוסייה. בשנת 2008 השכונות שבהן נרשם אחוז המשתמשים ברכבם הפרטי הגבוה ביותר הן רמת שרת ורמת דניה - 68%, הר חומה 67%, גילה 57% והגבעה הצרפתית 56%. לעומתם אחוז גבוה של מועסקים שהגיע לעבודה בתחבורה הציבורית נרשם בנווה יעקב 60%, ברמת שלמה 57% ובאזור קרית בעלז - רוממה 50%. השכונות שבהן אחוז המועסקים שהולכים ברגל לעבודה היה הגבוה ביותר הן אזור מאה שערים-גאולה - 47%, מרכז העיר - 45% ואזור מחנה יהודה - 40%.

מקור: מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.


יום שני, 14 ביוני 2010

מחפש עבודה?


מזה כ-4 שנים פועלת בעיריית ירושלים הרשות העירונית לתעסוקה. מטרתה העיקרית של הרשות לסייע לתושבי העיר להשתלב בשוק העבודה ולשפר את מצבם הכלכלי ואיכות חייהם, ובכך לתרום לחיזוקה ולחוסנה החברתי של ירושלים ותושביה.

הרשות פועלת לגיבוש מדיניות כוללת בתחום התעסוקה וההון האנושי, בשיתוף פעולה עם הגורמים הממשלתיים, העירוניים, הציבוריים והעיסקיים בעיר. מידי שנה עורכת הרשות כנס תעסוקה בהשתתפות שר התמ"ת וראש העיר, אנשי מקצוע ומעסיקים.
הרשות מספקת מגוון שירותים כגון הכשרות והסבות מקצועיות, סדנאות הכנה לחיי עבודה, ייעוץ והכוון תעסוקתי, מלגות לימודים ובעיקר – השמה בעבודה. כל זאת באמצעות שתי הזרועות העיקריות שלה - היחידה לפיתוח תעסוקתי ומרכז התעסוקה העירוני לאקדמאים ועולים.

רכזי היחידה לפיתוח תעסוקתי פרוסים ב-30 מוקדים בשכונות העיר השונות, ומספקים את השירות במינהלים הקהילתיים ו/או בלשכות הרווחה. בשנת 2009 פנו ליחידה לפיתוח תעסוקתי 4,445 תושבים – 76% נשים ו-24% גברים. כמחצית מהפונים (51%) היו בעלי 12 שנות לימוד, ו-53% היו בני 35-18.

השכונות בהן נרשם מספר הפונים הגבוה ביותר לקבלת שירות הן: גוננים ופת (544), קריית יובל (327), עיר גנים-קריית מנחם (303) ושועפט (274). מספר ההשמות הגבוה ביותר נרשם בהר חומה, סילוואן, קריית יובל וואדי ג'וז (41%-39%).

מרכז התעסוקה העירוני לאקדמאים ועולים ברשות מספק שירות גם לסטודנטים החל משנת הלימודים האחרונה לתואר. מטרת המרכז לספק לפונים את כל המידע והכלים לצורך השמתם בעבודה בירושלים, על מנת למצות את הפוטנציאל התעסוקתי שלהם.

בשנת 2009 פנו למרכז 2,106 איש, 48% נשים ו-52% גברים. 78% מהפונים היו בעלי השכלה אקדמית. מפילוח הפונים לפי תחום לימודים עולה שמספר הפונים הגבוה ביותר נרשם בקרב אלו שלמדו מדעי החברה והרוח (180), הנדסה והנדסאות (164) ומדעי הטבע והחיים (123).
שיעור ההשמות הגבוה ביותר נרשם בתחום האדמיניסטרציה (59%), אומנות ועיצוב (46%), בלתי מקצועיים (44%) וחינוך והוראה (42%).

תושבי העיר מוזמנים להסתייע בשירות שהרשות העירונית לתעסוקה מספקת!

מקור: הרשות העירונית לתעסוקה, סיכום פעילות שנת 2009, המינהל לשירותי קהילה, עיריית ירושלים.


יום רביעי, 9 ביוני 2010

הבוקר בא לעבודה

ד"ר מאיה חושן

שעור ההשתתפות בכח העבודה מוגדר כאחוז המועסקים, והבלתי מועסקים המחפשים עבודה באופן פעיל, מכלל אוכלוסיית בני 15 ומעלה. מכאן שאלו שאינם כלולים הם מי שאינם מועסקים וגם אינם מחפשים עבודה.

בשנים 2008-2005 (ממוצע) עמד שיעור ההשתתפות בכח העבודה בירושלים על 45%, והוא היה נמוך בהשוואה לישראל (56%), לתל אביב (65%) ולחיפה (56%). הנתונים מצביעים על פער בשיעור ההשתתפות בכח העבודה בין האוכלוסייה היהודית לערבית. שיעור ההשתתפות בכח העבודה בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל (59%) ובירושלים (48%) גבוה בהשוואה לאוכלוסייה הערבית (44% ו-37%, בהתאמה). בתל אביב שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה היהודית והערבית זהה (65%) בעוד בחיפה שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה הערבית (60%) גבוה מזה של האוכלוסייה היהודי(55%).

בחינה של הנתונים מצביעה על פערים בין המינים וקבוצות האוכלוסייה. בדרך כלל שיעור השתתפות בכח העבודה של גברים עולה על זה של הנשים. בישראל 61% מהגברים משתתפים בכח העבודה, לעומת 51% מהנשים, ובירושלים 52% מהגברים לעומת 38% מהנשים. אולם בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים מצטיירת תמונה הפוכה, ושיעור הנשים המשתתפות בכח העבודה (50%) גבוה במקצת משיעור הגברים (47%). לתופעה יחודית זו "תורמת" חברת הלומדים החרדית בירושלים שהגברים בה מקדישים את מרבית זמנם ללימוד תורה, בעוד הנשים הן העובדות והמפרנסות.

באשר לאוכלוסייה הערבית בירושלים - שיעור הנשים הערביות המשתתפות בכח העבודה בירושלים נמוך מאוד - 12%, הן בהשוואה לנשים היהודיות בירושלים (38%), והן בהשוואה לנשים הערביות בישראל (25%), בתל אביב (57%) ובחיפה (52%). שיעור ההשתתפות בכח העבודה של גברים ערבים בירושלים (62%) זהה לזה של הגברים הערבים בישראל, וגבוה מזה של הגברים היהודים בירושלים (47%).


מקור: עיבוד לסקר כח אדם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שלישי, 8 ביוני 2010

שלוש ארבע ולעבודה

ד"ר מאיה חושן

שעור ההשתתפות בכח העבודה מוגדר כאחוז המועסקים, והבלתי מועסקים המחפשים עבודה באופן פעיל, מכלל אוכלוסיית בני 15 ומעלה. מכאן שאלו שאינם כלולים הם מי שאינם מועסקים וגם אינם מחפשים עבודה. שיעור התעסוקה וההשתתפות בכח העבודה בישראל נמוך יחסית למדינות המערב. ההסבר לכך נעוץ בשיעור גבוה יחסית של בני 21-15 באוכלוסייה. אלו נכללים בכח העבודה אך שיעור ההשתתפות שלהם בכוח העבודה נמוך, משום שרובם לומדים בבתי הספר, בישיבות או משרתים בצבא. ממחקרים שערך בנק ישראל עולה ששיעור השתתפות נמוך בכח העבודה ובשוק התעסוקה בישראל מאפיין בעלי השכלה נמוכה ככלל, וגברים בעלי השכלה תורנית ונשים ערביות בפרט, במיוחד אלו מביניהם שהשכלתם נמוכה. שיעור תעסוקה נמוך אינו מאפשר מיצוי של כושר הייצור של המשק, פוגע ברמת החיים, מרחיב את ממדי העוני ומרחיב את ההוצאה הממשלתית על תשלומי העברה.

בשנת 1966, לפני איחוד העיר, עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים על 54% והוא היה דומה לזה שבישראל - 53%. אולם, עם איחוד העיר, והכללתם של כ-70 אלף פלשתינאים בירושלים, ובשנים שלאחר מכן ירד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ל-48%, ומאז הוא יורד באיטיות, עד ל-45% בשנת 2008. הירידה בשיעור ההשתתפות נובעת, בין היתר, משינויים בהרכב האוכלוסייה ובמאפייניה. קבוצות האוכלוסייה השונות בירושלים - אוכלוסייה יהודית (חילונית, דתית וחרדית) ואוכלוסייה ערבית (מוסלמית ונוצרית) ניבדלות זו מזו בשיעורי ההשתתפות בכח העבודה, בשל מאפיינים חברתיים ותרבותיים.
ומה בירושלים היום? שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בשנים האחרונות (ממוצע לשני 2008-2005) בירושלים (45%) נמוך בהשוואה לישראל (56%). שיעור ההשתתפות בכח העבודה בירושלים נמוך בהשוואה לישראל הן בקרב הנשים (38% ו-51%, בהתאמה) והן בקרב הגברים (52% ו-61%, בהתאמה).

מקורות: בנק ישראל, דוברות והסברה כלכלית (אתר האינטרנט), עיבוד לסקר כח אדם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שלישי, 25 במאי 2010

עונת החתונות


מכון ירושלים

על פי ההלכה היהודית, בשבעת השבועות שבין חג הפסח לחג השבועות (ימי ספירת העומר), נוהגים מנהגי אבלות. כחלק ממנהגים אלו אסור להסתפר, להתגלח, ולהתחתן. בעדות המזרח נוהגים להתחתן לאחר ל"ג בעומר, בעוד בעדות אשכנז, מחמירים יותר, ונוהגים להתחתן רק לאחר חג השבועות. תאריכים יוצאי דופן, בהם מותר להתחתן, הם ערב ל"ג בעומר עצמו וראשי החודש החלים בתקופה זו. יוצא איפוא שלאחר חג השבועות נפתחת "עונת החתונות" הנמשכת עד הסתיו.
בשנת 2007 היה גיל הנישואין החציוני (הגיל שמחצית החתנים מתחתיו ומחצית מעליו) בישראל בקרב כלל חתנים שאלו נישואיהם הראשונים 27.8. ישנו הבדל בגיל הנישואין החציוני על פי דת – 26.0 בקרב מוסלמים, 26.4 בקרב דרוזים, 27.6 בקרב יהודים ו-29.1 בקרב נוצרים. על פי רב, הכלות צעירות יותר מהחתנים. גיל הנישואין החציוני בקרב כלל הכלות שאלו נישואיהן הראשונים 24.8 – 20.7 בקרב מוסלמיות, 21.4 בקרב דרוזיות, 24.1 בקרב נוצריות ו- 25.3 בקרב יהודיות. בחינת הנתונים לאורך זמן מצביעה על עלייה בגיל הנישואים. בשנת 1980 היה גיל הנישואין החציוני בקרב גברים יהודים (רווקים) 24.8, והוא עלה ל-27.6 בשנת 2007. גיל הנישואים החציוני בקרב נשים יהודיות (רווקות) עלה אף הוא, מ-22.0 בשנת 1980 ל-25.3 בשנת 2007. העלייה בגיל הנישואין נובעת, בין היתר, מהרצון לרכוש השכלה ולהתפתח מבחינה מקצועית, לפני הנישואין והולדת הילדים.



בשנת 2008 55% מבני 15 ומעלה בישראל ובירושלים היו נשואים. ביישובים המונים 10,000 תושבים ומעלה נרשם אחוז הנשואים הנמוך ביותר בתל אביב (43%), אילת (45%) ובאר יעקב (47%). ב-10 היישובים בהם נרשם אחוז הנשואים הגבוה ביותר יש 4 ישובים חרדים ו-3 ישובים דתיים. אחוז הנשואים הגבוה ביותר - 85%-81% - נרשם בטלמון (יישוב דתי), אלעד, מודיעין עלית וביתר עלית, יישובים שמרבית אוכלוסייתם היא חרדית. יש לציין שאחוז הנשואים ביישוב תלוי בגורמים שונים בין היתר בגורמים חברתיים-תרבותיים, ובגיל האוכלוסייה (אחוז בני 24-15 גבוה).
רק בשמחות !








מקורות: נתוני מפקד האוכלוסין והדיור 2008, שנתון סטטיסטי לישראל 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שני, 17 במאי 2010

פרנסי העיר



"הממשלה תשקוד על פיתוחה ושגשוגה של ירושלים ועל רווחת תושביה על ידי הקצאת משאבים מיוחדים, לרבות מענק שנתי מיוחד לעיריית ירושלים (מענק הבירה)". כך נכתב בחוק יסוד: ירושלים. עד כמה תלויה ירושלים במימון הממשלה, ועד כמה היא מצליחה לממן את עצמה?

בשנת 2008 השתתפה ממשלת ישראל בתקציב הרגיל של עיריית ירושלים בסכום של כמיליארד שקלים (ובעוד כ-208 מיליון שקלים בתקציב הבלתי-רגיל). השתתפות המדינה בתקציב הרגיל של עיריית ירושלים עולה על השתתפותה בתקציביהן של הערים האחרות בישראל, אך עם זאת, נראה שגם ההכנסות העצמיות של העירייה היו גבוהות. הכנסות עצמיות הן כספים הנגבים ישירות מהתושבים וממוסדות, וכוללים מיסי ארנונה, אגרות ודמי שירותים שונים. ככל שחלקן של הכנסות אלו בתקציב גבוה
יותר, גדלה העצמאות של העירייה, וקטנה תלותה בממשלה.

סך ההכנסות העצמיות של עיריית ירושלים הגיע בשנת 2008 לכדי 2.18 מיליארד שקלים - סכום גבוה מההכנסות העצמיות של כל הרשויות האחרות במדינת ישראל, למעט תל-אביב - יפו (3.42 מיליארד). חיפה, שלישית לתל-אביב - יפו ולירושלים, הצליחה לייצר הכנסות עצמיות בסך 1.41 מיליארד שקלים. גובה ההכנסות קשור להיותה של ירושלים העיר הגדולה בישראל.
סך ההכנסות העצמיות של עיריית ירושלים היוו 68% מתקציבה הרגיל של העירייה. שיעור גבוה ביחס לכל הרשויות העירוניות הסובבות את ירושלים, למעט היישוב הר-אדר, אך נמוך ביחס לחיפה (71%) ולתל-אביב - יפו (88%). יתר ההכנסות בתקציב הרגיל של הרשויות, הגיעו מהשתתפות הממשלה.

המקור העיקרי להכנסות העצמיות הם תשלומי הארנונה למגורים ולא-למגורים. בשנת 2008 גבתה עיריית ירושלים 1.41 מיליארד שקלים מיסי ארנונה. תל-אביב - יפו גבתה 2.32 מיליארד, וחיפה 945 מיליון שקלים. בירושלים גדול חלקה של הארנונה למגורים, שבשנת 2008 היוותה 47% מכלל גביית הארנונה.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לעיתונות מיום 28/4/2010: הרשויות המקומיות בישראל 2008


יום חמישי, 13 במאי 2010

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים המשך

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שאלת ירושלים היא שאלה חובקת עולם. היא חובקת דתות, תרבויות ועמים. השונוּת בין קבוצות האוכלוסייה ומגוון הזהויות והאינטרסים שמפריד בין האוכלוסיות, מעודדים ומעמיקים ניגודים ותחרות בין קבוצות. אלו גם אלו מובילים להיבדלות ולמאבקי שליטה על שטח, על משאבים ועל אורחות-חיים, של כלל הקבוצות ביחד ושל כל קבוצה לחוד. במכלול ההתרחשויות הללו, לפאן הדמוגרפי "מקום של כבוד" ובתוכו ראוי להקדיש תשומת לב למרכיב הילודה. לשיעור הפריון הכולל (מספר הילדים שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) קשר ישיר לריבוי הטבעי. עם זאת ראוי לציין שלצד הפריון למבנה הגילים ולשיעורי התמותה תפקיד חשוב בהיקף הריבוי הטבעי. ירושלים מתאפיינת בשיעורי-ילודה ובשיעורי פיריון גבוהים. כך לדוגמא, מספר הילדים הממוצע שאישה ירושלמית צפויה ללדת, גבוה פי שניים ממספר הילדים שאישה תל-אביבית או חיפאית צפויות ללדת, אך הוא מחצית מזה של האישה במודיעין עילית (יישוב חרדי סמוך למודיעין).

בשנת 2008 היה שיעור הפריון הכולל בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים 4.1 והוא גבוה מזה שבכל אחת מהערים הגדולות שאוכלוסייתן מונה מעל 200,000 תושבים - 3.0 באשדוד, 2.9 בישראל, 2.2 בראשון לציון, ו- 2.1 בתל-אביב-יפו ובחיפה. בישראל נרשם שיעור פיריון של 2.8.
ההסבר לשיעור הילודה הגבוה יחסית בקרב האוכלוסייה היהודית בירושלים נעוץ בפריון גבוה במיוחד המאפיין את האוכלוסייה החרדית וכן בפריון גבוה המאפיין את האוכלוסייה הדתית, בהשוואה לאוכלוסייה החילונית.

שיעורי הפיריון בישראל ובירושלים השתנו במהלך השנים. בשנים 2008-2000 חלה עלייה בשיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת בישראל מ-2.6 ל-2.8, ובירושלים מ-3.7 ל-4.0. בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת זאת, הן בישראל והן בירושלים חלה ירידה בשיעורי הפריון, כאשר הירידה בשיעור הפריון בישראל היא חדה יותר. אלו ירדו מ-4.4 ל-3.6 בישראל, ומ-4.3 ל-4.0 בירושלים. יוצא אפוא שבשנת 2008 שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והערבית דומה.

יום שלישי, 4 במאי 2010

העיר במספרים: פריון בעולם, בישראל ובירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

שיעור הפריון מוגדר כמספר הילדים הממוצע שאישה צפוייה ללדת במהלך חייה (שיעור פריון כולל), ולו השפעה ניכרת על גידול האוכלוסייה ועל מבנה הגילים של האוכלוסייה. לאחרונים קשר הדוק לתחומי חיים רבים, ביניהם גם פיתוח כלכלי, היקף צריכת שירותים, והיבטים פוליטיים שונים. כאשר קבוצות אוכלוסייה נבדלות זו מזו מבחינה חברתית, תרבותית או כלכלית וגם שיעורי הפריון שלהן שונים, מתחדדים הקונפליקטים וניגודי האינטרסים בהקשר לתרומה הכלכלית של קבוצת אוכלוסייה זו או אחרת.

על מנת שגודל האוכלוסייה יישאר יציב לאורך זמן, נדרש שיעור פריון של 2.2 (בהנחה של גידול מריבוי טבעי, שאינו כולל והגירה). בשנת 2008 עמד שיעור הפריון הכולל בישראל על 3.0 והוא היה גבוה בהשוואה למדינות המפותחות. באותה שנה היה שיעור הפריון הכולל בכל מדינות ה–OECD (ארגון המדינות המפותחות) נמוך מ-2.2. על פי אומדן של ה-CIA לשיעור הפריון הכולל לשנת 2009, ישראל ממוקמת במקום ה-84 מבין 223 מדינות. ל-83 מדינות שיעור פריון גבוה מזה של ישראל ול-139 פריון נמוך מזה שבישראל. לצד ישראל במקום ה-82 ממוקמת כווית עם שיעור פריון כולל של 2.8 ובמקום ה-84 בנגלדש עם 2.7. שיעור הפריון הממוצע לכלל העולם הוא 2.6. שיעור הפריון הגבוה ביותר נרשם בניגריה - 7.8 ובאוגנדה - 6.8, בעוד ששיעור הפריון הנמוך ביותר נרשם במקאו - 0.9 ובהונג קונג - 1.0.

בשנת 2008, כאמור, שיעור הפריון הכולל של כלל אוכלוסיית ישראל עמד על 3.0: בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת - 2.8 ובקרב האוכלוסייה הערבית - 3.6. בשנה זו היה שיעור הפריון הכולל בירושלים 4.0, כאשר שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה היהודית והאחרת כמעט זהה לזה של האוכלוסייה הערבית (3.97 יהודים ואחרים, 4.03 ערבים). עוד על הפריון בירושלים ובישראל לפי אזורים וערים בשבוע הבא.


העיר במספרים: תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בדצמבר 2009 יצאה לאור תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי בירושלים. התוכנית הוכנה ע"י ק.ש.ת – קידום שרותי תכנון בע"מ, עבור עירית ירושלים. מטרת תוכנית האב לבחון צרכים עתידיים ולאתר שטחים ומבנים, שיאפשרו לספק מענה הולם בתחום הפיסי – בתי ספר וכיתות לימוד – לתלמידי המגזר החרדי עד שנת 2020. צרכים אלו נובעים הן ממחסור עכשווי בכיתות, והן ממחסור צפוי, בשל גידול במספר התלמידים.

לשם הכנת התוכנית נערכה תחזית לאוכלוסיית התלמידים במגזר החרדי בירושלים כולה, וכן על פי אזורים בהם גרים היום וצפויים לגור חרדים במהלך השנים עד שנת 2020. מתחזית התלמידים נגזר הביקוש הצפוי לכיתות. במקביל נערך סקר שבחן את מצבת התלמידים, את מוסדות החינוך הקיימים ואת הקרקעות הפנויות המתאימות לבניית מוסדות חינוך לחינוך החרדי.

בשנת 2005 שהיא שנת הבסיס לעבודה, עמד מספר התלמידים במוסדות החינוך החרדיים בגילאי בית ספר (6-17) על כ-55,800 - 67% מהם גרו באזורים בהם מרבית האוכלוסייה היא חרדית. 15% גרו ב"אזורי תפר", אזורים בהם אחוז החרדים מכלל האוכלוסייה נמצא בתהליך גידול מתמשך. 4% מהתלמידים הגיעו מחוץ לירושלים. עוד כ-9% גרו באזורי העיר האחרים (6% כתובתם לא ידועה).

על פי אומדן של תוכנית האב, בשנת 2020 ילמדו בבתי הספר החרדיים בירושלים כ-69,400 תלמידים. השכונות בהן צפוי המספר הגדול ביותר של תלמידים בני 6-17 (גילאי בית ספר) בחינוך החרדי הן: רמות אלון - כ-8,300 תלמידים, רוממה-קומונה - כ-8,200 תלמידים ורמות שלמה – כ-8,100 תלמידים.

על מנת לספק מענה הולם בתחום הפיזי עד שנת 2020, יש לבנות לחינוך החרדי בירושלים 3 בתי ספר לחינוך מיוחד ועוד כ-600 כיתות בשטח של כ-77,000 מ"ר.

מקור: עיריית ירושלים, תוכנית אב למוסדות חינוך חרדי, דצמבר 2009, הוכן על ידי ק.ש.ת – קידום שרותי תכנון בע"מ.

יום חמישי, 22 באפריל 2010

העיר במספרים: מערכת החינוך בירושלים

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

ירושלים היא הגדולה בערי ישראל באוכלוסייתה ומתאפיינת במגוון האוכלוסיות שבה. כפועל יוצא גם מערכת החינוך בעיר היא הגדולה בערי ישראל ומורכבת הן במגזריה, הן בזרמי החינוך שבה והן בשפע דגמי בתי הספר שבה.
בשנת הלימודים הנוכחית - תש"ע - 2009/2010 מונה מערכת החינוך בירושלים 224,000 תלמידים. יוצא איפוא שמספר התלמידים במערכת החינוך בירושלים הוא בסדר גודל של כלל התושבים של עיר גדולה בישראל, שמוגדרת כעיר שמספר תושביה הוא 200,000 נפש ומעלה. לשם השוואה בספטמבר 2009 נאמדה אוכלוסיית ראשון לציון ב-227,600 נפש ואוכלוסיית אשדוד ב-211,300 נפש.
מבחינת מספר התלמידים לפי מיגזר עולה שבמגזר העברי לומדים 142,200 תלמידים, אשר מהווים 63% מכלל התלמידים: במנח"י (המינהלה לחינוך ירושלים) לומדים 57,2000 תלמידים המהווים 40% מהחינוך העברי ובמנח"ח (האגף לחינוך חרדי) לומדים 85,000 תלמידים המהווים 60% מהחינוך העברי.
במגזר העברי במנח"י 54% מהתלמידים לומדים בחינוך הממלכתי ו-46% לומדים בחינוך הממלכתי דתי.

במגזר הערבי בירושלים לומדים 83,000 תלמידים שמהווים 37% מכלל התלמידים בירושלים. 74% מהתלמידים במגזר הערבי לומדים בחינוך הממלכתי ו-26% לומדים בחינוך הערבי הפרטי, שאינו תחת ניהול ופיקוח עירוני או ממלכתי (לכן גם הנתונים לגביו הם אומדן בלבד).

בשל מגוון האוכלוסיות המתגוררות בירושלים, היא התברכה בדגמים רבים של בתי ספר בכל אחד מהמגזרים. כך נמצא לצד בתי הספר העירוניים בתי ספר ייחודיים - ניסויי, לאומנות, יהודי-ערבי, חילוני-דתי, בתי ספר כניסייתיים בהם לומדת אוכלוסייה נוצרית ומוסלמית ועוד.

נראה מסובך? לנהל את מערכת החינוך, להוביל אותה ולהנהיג אותה מורכב ומסובך הרבה יותר.

מקור: מנח"י - שנתון החינוך תש"ע, עירית ירושלים.

יום חמישי, 15 באפריל 2010

העיר במספרים: יום עסל ויום בסל

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

לא אחת מתעוררות בקרבנו תחושות של עצב ובדידות, מתחים וכעסים, המקבלים משנה תוקף בחגים, לאור הארוחות והארועים המשפחתיים. על מנת להקל על תחושות אלו ולתת מענה למתמודדים עם מצבי משבר הוקמה עמותת ער"ן – עזרה ראשונה נפשית. העמותה מפעילה מוקד תמיכה ועזרה נפשית בטלפון (1201 מכל טלפון) ובאינטרנט, תוך הקפדה מוחלטת על סודיות ואנונימיות. שירות זה הוקם בשנת 1971 ביוזמת הגב' מריה ברטה זסלני, לזכרו של בעלה, הפסיכיאטר ד"ר אריה זסלני. הסניף הראשון של ער"ן שכן בביתה, ועד שנת 1983 הוקמו 4 סניפים נוספים: בתל-אביב, בחיפה, בבאר-שבע ובנתניה, שפעלו בחסות העיריות. בשנת 1983 אוגדו כל הסניפים לעמותה ארצית אחת.

כיום פועל השירות ב-10 מוקדים בארץ: ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, נתניה, כפר סבא, כרמיאל, חדרה, ראשון לציון ונצרת. השרות העיקרי שמספקת העמותה הוא מענה טלפוני, הפועל 24 שעות ביממה, לכל אדם, בכל סוג של מצוקה. הקו פועל בשלוש שפות: עברית, ערבית ורוסית. כמו כן פועל קו המיועד לחיילים וקו המיועד לאוכלוסיית הקשישים. את המענה לפניות מספקים מתנדבים, הבאים מרקע מקצועי מגוון, ועברו הכשרה מקצועית לצורך מילוי תפקידם.

בשנת 2009 נרשמו 135,000 פניות לקו של לער"ן – 58% מהן של נשים. מהתפלגות הפניות לפי נושא עולה שהסיבות העיקריות היו: בדידות (24%), מחלות נפש (19%), יחסים עם בן/בת זוג (9%), יחסים בינאישיים (7%), יחסי הורים-ילדים (6%) ודיכאון (6%).
בקרב החיילים הנושאים העיקריים היו זהות מינית (12%), חרדה או טראומה (7%), בעיות במיניות (6%) ותקיפה מינית (4%). בקרב הקשישים הפניות השכיחות היו בגין בדידות (52%) ויחסים בינאישיים (12%). במגזר הערבי הנושאים העיקריים היו יחסים עם בן/בת הזוג (51%) ובדידות (42%).

מקור: נתונים שהתקבלו מעמותת ער"ן.

יום חמישי, 8 באפריל 2010

העיר במספרים: נופשים ונהנים בארץ

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

רבים מתושבי ישראל מנצלים את חופשת הפסח ליציאה לנופש ולטיולים. כיאה למסורת הנדידה של עם ישראל במדבר ולאורך ההיסטוריה, רבים מתושבי ישראל מטיילים בימי החג ברחבי הארץ או טסים ליעדים שונים בעולם. התורים בעמדות לחידוש הדרכונים במשרד הפנים ובעמדות ביקורת הדרכונים בנתב"ג מעידים כי רבים מבלים את חופשתם בחו"ל, אך מתברר כי רבים עוד יותר מבלים את חופשתם בארץ. מנתוני הסקר החברתי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 2008 51% מהישראלים (בני 20+) יצאו לנופש או לטיול בארץ שכלל לינה מחוץ לבית (ב-12 החודשים שקדמו לראיון), לעומת 31% שיצאו לנופש או לטיול בחו"ל.

הנתונים מצביעים על כך שבקרב האוכלוסייה היהודית ישנו קשר בין מידת הדתיות לבין שיעור היוצאים לנופש או לטיול בארץ. 58% מהחילונים יצאו לנופש או טיול בארץ בשנה האחרונה בהשוואה ל-55% מהדתיים ורק 46% מהחרדים.
כפי שניתן היה לצפות, למצב הכלכלי יש השפעה על החלטה לצאת לנופש. מנתוני הסקר עולה כי 68% מקרב תושבי ישראל אשר היו מרוצים מאד ממצבם הכלכלי יצאו לנופש בארץ בשנת 2008. זאת לעומת 58% מאלו שהיו מרוצים ממצבם הכלכלי, 44% מהתושבים שהיו לא כל כך מרוצים, ורק 23% מהתושבים שלא היו מרוצים כלל ממצבם הכלכלי.

מהשוואה בין תושבי הערים הגדולות עולה כי 48% מתושבי ירושלים יצאו לנופש או לטיול בארץ בשנת 2008 לעומת 55% מתושבי תל אביב-יפו, 53% מתושבי ראשון לציון, 52% מתושבי אשדוד ו-47% מתושבי חיפה.
בקרב אוכלוסיית ירושלים - האוכלוסייה היהודית נופשת או מטיילת בארץ הרבה יותר מהאוכלוסייה הערבית - 59% מהיהודים יצאו לנופש או לטיול בארץ בשנת 2008 לעומת 24% בלבד מהערבים.

מקור: הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 28 במרץ 2010

העיר במספרים: בלדה לחוזר לקיבוץ

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

דגניה הוא הקיבוץ הראשון בישראל, שנוסד בשנת 1910 על שפת הכנרת. בסוף 1947 כבר היו בארץ 145 קיבוצים, ובמהלך 1948 הוקמו 21 קיבוצים נוספים. נכון לשנת 2008 היו בישראל 267 קיבוצים, בהם גרו 126,700 איש, שהיוו 2% מאוכלוסיית ישראל.
מבחינת הפריסה המרחבית של הקיבוצים עולה שמרבית הקיבוצים ממוקמים בפריפריה של המדינה - כמחצית (49%) מהקיבוצים הם במחוז הצפון, ו-24% במחוז הדרום. במחוז ירושלים נמצאים 3% מהקיבוצים בישראל. סמוך לירושלים ישנם 3 קיבוצים: רמת רחל מדרום (קיבוץ זה הוא למעשה מובלעת בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים) וקריית ענבים ומעלה החמישה ממערב. במועצה האזורית מטה יהודה, הממוקמת ממערב לירושלים ישנם 8 קיבוצים (כולל הקיבוצים שצויינו לעיל).

החל משנות ה-90 ולמשך עשור חלה ירידה הדרגתית באוכלוסיית הקיבוצים, אולם החל משנת 2000 חלה עלייה בגודל האוכלוסייה מ-115,300 בשנת 2000, ל-117,700 בשנת 2005 ול-126,700 בשנת 2008. העלייה באוכלוסיית הקיבוצים נובעת מקליטה של חברים חדשים, חלקם בנות ובני קיבוץ, שעזבו אותו בעבר, וחוזרים לגור בו כיום. קליטת אוכלוסייה חדשה בקיבוצים התאפשרה הודות להרחבות בנייה למגורים שנערכו בקיבוצים.
בשנת 2008 היה הגיל החציוני של האוכלוסייה בקיבוצים (שמרביתה אוכלוסייה יהודית) 31 שנה,
והוא היה זהה לגיל החציוני של כלל האוכלוסייה היהודית בישראל, ושל האוכלוסייה היהודית שהתגוררה ביישובים עירוניים.

מזה למעלה מעשור עוברים הקיבוצים שינויים רבים, שעיקרם הפרטה של שירותים, קבלת שכר דיפרנציאלי ושיוך נכסים. כפי שעולה מנתונים שהתפרסמו בשנתון התנועה הקיבוצית, בשנת 2007 25% מהקיבוצים היו שיתופיים, 68% פעלו על פי דגם רשת הביטחון ו-6% על פי דגם משולב. מרבית הקיבוצים השיתופיים נמצאים באזור הנגב והערבה.

מקורות: שנתון התנועה הקיבוצית מס' 6, התנועה הקיבוצית; פויין אברהם, התנועה הקיבוצית, מידע ומספרים 2007, יד טבנקין. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 21 במרץ 2010

העיר במספרים: מתחת לקו

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

נתוני העוני בישראל מחושבים על פי הגישה היחסית, שלפיה מי שרמת חייו רחוקה במידה ניכרת מרמת החיים המאפיינת את החברה הוא עני. ההכנסה הפנויה החציונית (מעבודה, הון ונכסים, לאחר תשלום מיסים ישירים ותשלומי העברה)של האוכלוסייה נחשבת להכנסה המייצגת של החברה. ההכנסה החציונית היא רמת ההכנסה אשר ל-50% מהמשפחות יש הכנסה השווה לה או נמוכה ממנה, ול-50% האחרים יש הכנסה הגבוהה ממנה. קו העוני מוגדר כמחצית ההכנסה הפנויה החציונית של האוכלוסייה. משפחה שהכנסתה הפנויה נמוכה מקו העוני נחשבת למשפחה ענייה.

בשנת 2008 24% מהנפשות בישראל חיו מתחת לקו העוני. שיעור העוני הגבוה ביותר מבין 14 הערים הגדולות בישראל נמדד בערים בני ברק (47%), ירושלים (43%) ואשדוד (29%). שלוש הערים הללו היו היחידות מבין 14 הערים הגדולות בישראל, ששיעור העוני בהן היה גבוה משיעור העוני בישראל. אחת הסיבות לשיעור העוני הגבוה בערים אלו היא שמתגוררת בהן אוכלוסייה חרדית רחבת היקף. האוכלוסייה החרדית מתאפיינת במספר ילדים ממוצע גבוה למשפחה, ובשיעור השתתפות נמוך בכח העבודה וכפועל יוצא מכך בהכנסה נמוכה למשפחה ובהכנסה ממוצעת נמוכה לנפש. שיעור עוני נמוך יחסית - 10% ומטה - נרשם בהרצליה, פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, חולון ורמת גן.

באוכלוסיית ירושלים, שיעור העוני בקרב האוכלוסייה הערבית (65%) גבוה באופן ניכר מאשר בקרב האוכלוסייה היהודית (31%). זאת משום שהאוכלוסייה הערבית מתאפיינת אף היא בהכנסה נמוכה למשק בית ובמספר ילדים ממוצע גבוה.

בהמשך לשיעור העוני, נתוני עומק העוני מאפשרים לבחון עד כמה רחוקה הכנסת העניים מקו העוני. עומק העוני בירושלים הוא הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות - הכנסת העניים בירושלים נמוכה בממוצע, ב-44% מקו העוני. בבני ברק, שבא שיעור העוני גבוה מישראל, עומק העוני נמוך במעט מירושלים – 38%. בהרצליה נרשם עומק העוני הנמוך ביותר – 19%.

מקורות: נתונים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, סמי כהונאי, מדידת עוני בישראל – השיטה הנוכחית ושיטות חלופיות, מרכז מחקר ומידע, הכנסת.

יום שלישי, 16 במרץ 2010

העיר במספרים: דירה להשכיר

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה לאחרונה נתונים על דיור ב-14 הערים הגדולות בישראל (בהן למעלה מ-100,000 תושבים) לשנת 2008. מנתונים אלו עולה כי ערי המרכז הגדולות (ובפרט תל-אביב, רמת-גן וראשון לציון) הן היקרות ביותר בתחום הדיור, ומחוץ לגוש דן מתחרה בהן רק ירושלים.

תחום הדיור בטור זה כולל שלושה מרכיבים – הערך הממוצע של דירה, שכירות חודשית ממוצעת והוצאה חודשית ממוצעת לדיור.

בשנת 2008 עמד הערך הממוצע של דירה בישראל על 964,000 ₪. הערך הממוצע הגבוה ביותר נרשם בתל אביב - 1,283,000 ₪, ובירושלים, בה ערך הדירה היה 1,174,000 ₪. את הערך הממוצע הנמוך ביותר ניתן היה למצוא בבאר שבע, אשקלון ובת ים (505,000 ₪, 578,000 ₪ ו-609,000 ₪, בהתאמה), ובחיפה, בה ערכה הממוצע של דירה היה 659,000 ₪.

שכר הדירה הממוצע בישראל עמד באותה שנה על 1,920 ₪ לחודש. שלוש הערים המובילות בגובה שכר הדירה הממוצע הן תל אביב (2,830 ₪), ראשון לציון (2,590 ₪) ורמת גן (2,520 ₪). בבאר שבע, לעומת זאת, שכר הדירה החודשי הממוצע היה 780 ₪ בלבד - פחות משליש ממחיר השכירות הממוצעת בתל אביב. באשקלון שכר הדירה היה 1,130 ₪ ובחיפה - 1,310 ₪. בירושלים עמד שכר הדירה הממוצע על 2,070 ₪ לחודש.

ערי גוש דן מובילות גם בסעיף ההוצאה לדיור (הכולל מיסים עירוניים, שכר דירה וצריכת שירותי דיור אחרים) – תושב תל אביב הוציא בממוצע בחודש 3,930 ₪, תושב ראשון לציון הוציא 3,690 ₪ בחודש ותושב רמת גן – 3,200 ₪. סכום דומה נרשם גם בחולון (3,160 ₪) ובפתח תקווה (3,030 ש"ח). מחוץ לגוש דן מובילה ירושלים בהוצאה הגבוהה ביותר על בסעיף ההוצאה לדיור – 2,830 ₪ לחודש. תושב חיפה הוציא בחודש 1,840 ₪ ואילו תושב באר שבע הוציא רק 1,800 ₪.

מקור: הודעה לעיתונות: הוצאות משק הבית ב-14 הערים הגדולות בישראל בשנת 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שלישי, 9 במרץ 2010

העיר במספרים: מחשב(יה) חיובית

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2008 לכ-66% ממשקי הבית בירושלים היה מחשב ול-45% היה מנוי לאינטרנט. שיעור משקי הבית שהיה ברשותם מחשב בירושלים ושעור בעלי מנוי לאינטרנט נמוך בהשוואה לישראל ולערים הגדולות האחרות, ודומה לאשדוד. (זאת בין היתר משום שבקרב האוכלוסייה החרדית, המונה כ-20% מאוכלוסיית העיר, מקובל לא להחזיק מחשב בבית).

השימוש באינטרנט הוא לצרכים שונים: חיפוש מידע, לימודים, קניות, תשלומים, חיפוש עבודה ועוד. בשנים האחרונות מאז ההתפתחויות בתחום המחשבים והטכנולוגיה, נוצר פער הולך וגדל בין אלו המשתלבים בעולם דינמי זה לבין אלו שאינם חשופים לו. על מנת לצמצם פער זה נוסדה בירושלים בשנת 2003, על ידי קבוצת אנשי חינוך והייטק תושבי ירושלים, העמותה "מחשבה טובה". החזון של העמותה הוא להעצים אוכלוסיות חלשות באמצעות הקניית ידע ופיתוח מיומנויות מחשב. לשם כך מעבירה העמותה קורסים להקניית ידע בסיסי במחשבים, לימוד תוכנות, גלישה באינטרנט, רובוטיקה, אנימציה ועוד. האוכלוסייה שמשתתפת בקורסים מגוונת וכוללת, אוכלוסייה יהודית (חילונית, דתית וחרדית) וערבית -נוער בסיכון, קשישים, ילדים, בעלי צרכים מיוחדים, מובטלים ועוד. את הקורסים מעבירים אנשי מקצוע ומתנדבים.

העמותה פועלת ב-7 מרכזים קהילתיים בירושלים - 5 במגזר היהודי (תלפיות, תלפיות מזרח, קריית מנחם, רמות פסגת זאב) ו-2 במגזר הערבי (ואדי ג'וז והעיר העתיקה). בשנת 2008 השתתפו בקורסים השונים שהעבירה העמותה כ-3,300 איש ואישה. כמו כן מפעילה העמותה 3 כיתות מחשבים ניידות, שבאמצעותן למעשה ניתן להגיע לכל מקום וללמד כל אוכלוסייה באשר היא.

פרוייקט חדש שמפעילה העמותה הוא האקו.לוגי – אקולוגיה וטכנולוגיה למען הקהילה. בשלב ראשון בני נוער בסיכון מוכשרים כטכנאי מחשבים. בני נוער אלו מתקנים מחשבים ישנים הנתרמים על-ידי חברות, ואלו נמסרים לאחר מכן למשפחות מעוטות יכולת. יוצא איפוא שהמשפחות זוכות לקבל מחשב, ובמקביל גם איכות הסביבה יוצאת נשכרת, משום שהמחשבים אינם נזרקים לאשפה.
תושבי העיר מוזמנים להשתלב בפעילות העמותה, אם כמשתתפים ו/או כמתנדבים!

מקורות: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתונים שהתקבלו מעמותת מחשבה טובה.

יום חמישי, 4 במרץ 2010

העיר במספרים: צעירים במרכז

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בסוף שנת 2008 התגוררו במרכז העיר כ-5,000 נפשות. קבוצת האוכלוסייה הגדולה ביותר במרכז העיר על פי גיל הייתה קבוצת הצעירים בני 20-34. שיעור הצעירים מקרב כלל אוכלוסיית מרכז העיר עמד על 37%, שיעור הגבוה בהשוואה לשיעור הצעירים מקרב כלל האוכלוסייה בירושלים שעמד על 22% בלבד, ומקרב האוכלוסייה היהודית שעמד על 23%. אחת הסיבות לשיעור הגבוה של צעירים היא חלוקת מלגות לסטודנטים המתגוררים במרכז העיר על ידי הרשות לפיתוח ירושלים, וזאת כחלק מפרויקט התחדשותו.

ניתוח גילאי האוכלוסייה באזורים השונים במרכז העיר חושף שוני גדול בפריסה המרחבית של הצעירים. אזור מדרחוב בן יהודה והרחובות שמאי והלל התאפיין בשיעור הגבוה ביותר של צעירים. באזור זה שיעור הצעירים עמד על 50% מהאוכלוסייה. מאפיין נוסף הוא שיעור גבוה במיוחד של בני 24-29 שהיוו 24% מהאוכלוסייה (מחצית מהצעירים).
באזור הרחובות טרומפלדור, שמואל הנגיד ולב רחביה עמד שיעור הצעירים על 29%. באזור בולט גם השיעור הגבוה של האוכלוסייה המבוגרת המתגוררת בו. שיעור האוכלוסייה מעל גיל 70 באזור עמד על 23%. זאת לעומת שיעור של 6% בקרב כלל האוכלוסייה בעיר ו-8% בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר.
באזור הרחובות אדלר, הרב שמואל סלנט ואתיופיה (מצפון לרחוב הנביאים) שיעור הצעירים בני 20-34 נמוך באופן יחסי ועמד על 22%. אזור זה מאופיין בשיעור גבוה מאד של ילדים בני 0-14 - 54%. ההסבר לכך הוא השיעור הגבוה של אוכלוסייה חרדית הגרה באזור זה ומתאפיינת בשיעור ילודה גבוה. באזור זה גם שיעור נמוך של אוכלוסייה מבוגרת - פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה היה מעל גיל 70.

מקור: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שני, 22 בפברואר 2010

העיר במספרים: מטראז' גבוה

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הטור הקודם עסק בדירות למגורים בעלות שטח קטן, הנמצאות בעיקר במרכז העיר - מקום בו הקרקע היא משאב נדיר. מטבע הדברים, אזורים בהם ישנן דירות גדולות, ממוקמים בעיקר בשולי העיר - מקום בו הקרקע הייתה מצויה בשפע כאשר נבנו שכונות הלוויין הגדולות.

בשנת 2009 בשכונות היהודיות, האזורים בהם שטח הדירה הממוצע גדול במיוחד, ועולה על 120 מטר רבוע (מ"ר), הם בשכונות ימין-משה, מלחה, ובשוליים המערביים של שכונת רמות. יש לציין ששטח הדירה הממוצע בירושלים כולה הוא 78 מ"ר.

השכונות בהן ששטח הדירה הממוצע גבוה מ-85 מ"ר, שייכות לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה היא שכונות חדשות בשולי העיר, כגון פסגת זאב, רמת שלמה, הר חומה, הר נוף גבעת משואה, והשוליים המערביים של שכונת רמות. הקבוצה השנייה היא שכונות שאוכלוסייתן מתאפיינת במעמד חברתי-כלכלי בינוני-גבוה, עמן נמנות ממילא, ימין משה, טלביה והמושבה הגרמנית, ארנונה, מלחה, עין-כרם, רמת שרת ורמת דניה.

מבין השכונות הערביות בירושלים, רק בשכונות שועפאט, בית חנינא ובית-צפאפה שטח הדירה הממוצע גדול מ-85 מ"ר. שכונות אלו מתאפיינות באוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה יחסית.

על מנת להשלים את התמונה, נבחנה השונוּת בכל אזור, המבטאת את האחידות או המגוון השוררים בגדלי הדירות בו. הבחינה הראתה כי האזורים בהם הדירות אינן מגוונות בגודליהן הם בעיקר בשולי העיר, ובמיוחד בשכונות הר חומה, גבעת משואה, הר נוף, רמת בית הכרם, צפון-מזרחה של שכונת רמות, רמת שלמה ונווה יעקב.




לחץ כאן להגדלת מפה 1.





לחץ כאן להגדלת מפה 2.




נתונים נוספים קיימים במפה בפורמט Google Earth.
לפתיחת המפה בתוכנה לחצו כאן.
להורדת התוכנה (חינם) לחצו כאן.


יום רביעי, 17 בפברואר 2010

העיר במספרים: מטראז' נמוך

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2009 התגוררו תושבי ירושלים ב-194,400 דירות, בשטח כולל של 15,200,000 מטר רבוע (מ"ר). יוצא אפוא שגודל הדירה הממוצע בעיר כולה הוא 78 מ"ר, אך כמו ברוב התחומים בהם אנו עוסקים בירושלים, גם בגדלי הדירות אזורי ירושלים שונים זה מזה. בעוד שבחלק מהאזורים גודל הדירה הממוצע עולה על 120 מ"ר, כגון דרומהּ של שכונת רמות, ימין משה ומלחה, הרי שישנם אזורים בהם שטח הדירה הממוצע קטן מ-50 מ"ר, כגון חלקים מהנחלאות, חלקים מהעיר העתיקה, ועיר דוד. מה מאפיין אזורים בהם שטח הדירות גדול, לעומת אזורים בהם הדירות קטנות? השבוע נתמקד בדירות הקטנות, באחד הטורים הבאים נפנה מבט אל הדירות הגדולות, ובמקביל נפרסם באתר האינטרנט של מכון ירושלים את המפה במלואה. (ראה מטה).

מהתבוננות בפרישה של גדלי הדירות על גבי מפת העיר, ניכר כי השכונות בהן גודל הדירה הממוצע קטן מ-65 מ"ר מרוכזות במרכז העיר. ביניהן ניתן למנות את הנחלאות וסביבות רחוב יפו, כמו גם אזור מאה שערים וכרם אברהם, העיר העתיקה (למעט הרובע היהודי) וסילוואן. אזורים אלו מיושבים בצפיפות, ובאופן טבעי יחידות הדיור קטנות. עם זאת, קיימים בעיר אזורים נוספים בהם הדירות קטנות. אלו כוללים בין היתר את קטמון ח'-ט', חלק מגילה א', חלקים מעיר גנים וקריית מנחם, צפון-מזרחהּ של רמות, חלק מנווה יעקב, ומזרחהּ של תלפיות-מזרח. אזורים אלו מתאפיינים בבנייה בסטנדרטים נמוכים, אוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, וכאמור - דירות קטנות.

חלק מהאזורים בהם הדירות קטנות, שוכנים בסמיכות לאזורים בעלי דירות גדולות במיוחד. כך ברחוב הנורית (שטח דירה ממוצע 53 מ"ר) ליד אזור רחוב הנרד (104 מ"ר), או נחלת אחים (58 מ"ר) ליד שערי חסד (94 מ"ר) וקריית וולפסון (108 מ"ר). השכנות בין השונים אינה תמיד פשוטה, אך היא מסימני ההיכר של העיר מאז ומתמיד.


לחץ כאן להגדלת המפה.




נתונים נוספים קיימים במפה בפורמט Google Earth.
לפתיחת המפה בתוכנה לחצו כאן.
להורדת התוכנה (חינם) לחצו כאן.



יום רביעי, 10 בפברואר 2010

העיר במספרים: קום והתהלך בארץ

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בישראל ישנם 67 אתרים של הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (אתרים קולטי קהל בתשלום ולא בתשלום). בשנת 2008 ביקרו באתרים אלו 7.9 מיליון איש ואישה – 68% ישראלים ו-32% תיירים. מספר המבקרים באתרים הללו נמצא בעלייה מתמדת, והוא עלה מ-3.7 מיליון בשנת 2001 ל-6.1 מיליון בשנת 2005 ול-7.9 מיליון בשנת 2008.

מבין כלל המבקרים שיעור המבקרים הגבוה ביותר נמדד במחוז הצפון (40%) ובמחוז הדרום (27%). עם זאת יש לציין שמחוזות אלו מתפרסים על פני שטחים נרחבים יחסית, מספר האתרים בהם גדול, ובהתאם גם מספר המבקרים (כשלושת רבעי מהאתרים נמצאים במחוזות הצפון והדרום). שיעור המבקרים במחוז ירושלים (הכולל גם את אזור יהודה ושומרון) עמד על 12%.

הנתונים מצביעים על כך שבקרב המבקרים ניכרת העדפה לאתרים בהם ישנם מקורות מים. מבין אתרי הנופש, האתרים הפופולריים ביותר, הם: מעיינות הבניאס, עין גדי וחוף בית ינאי. מבין האתרים ההיסטוריים, האתרים הפופולריים ביותר הם: מצדה, קיסריה וקומראן.

במחוז ירושלים (כולל אזור יהודה ושומרון) ישנם 9 אתרי נופש ואתרים היסטוריים. בשנת 2008 ביקרו באתרים אלו 944,600 איש ואישה – 57% ישראלים ו-43% תיירים. אתר הנופש הפופולרי ביותר הוא מערת אבשלום (הנטיפים) - בו ביקרו 198,900 איש ואישה (מרביתם ישראלים). האתר ההיסטורי הפופולרי ביותר הוא קומראן, בו גם ביקרו 389,300 איש ואישה (מרביתם תיירים).

מקור: תיירות 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יום רביעי, 3 בפברואר 2010

העיר במספרים: באוויר, בים וביבשה

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בשנת 2008 נמדדו ברחבי העולם 922 מיליון תנועות תיירים. 51% מהן לצורכי בילוי, פנאי ונופש, 15% לצרכי עבודה ועסקים ו-27% לצרכים אחרים כגון ביקור קרובים וחברים, סיבות דתיות, טיפולים רפואיים ועוד. המדינות המובילות בעולם בכניסות תיריים היו צרפת (79.3 מיליון), ארצות הברית (58.0 מיליון), ספרד (57.3 מיליון) וסין (53.0 מיליון). יש לציין שעיקר ביקורי התיירים נרשמו במדינות הסמוכות למקום המגורים.

שנת 2008 היתה שנת שיא במספר היציאות של ישראלים לחו"ל - 4.2 מיליון, מרביתן (85%) בדרך האוויר. הגיל הממוצע של היוצאים עמד על 40 שנה. חציון השהות הממוצע הוא 7 ימים.

מנתוני הסקר החברתי, שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה שבשנת 2008 32% מבני 20 ומעלה בישראל יצאו לנופש או לטיול בחו"ל (ב-12 החודשים שקדמו לראיון). שיעור היהודים שיצאו לנופש בחו"ל (33%), היה גבוה משיעור הערבים (25%).
הנותנים מצביעים על כך שבקרב האוכלוסייה היהודית ישנו קשר בין מידת הדתיות לבין שיעור הנוסעים לטיול או לנופש בחו"ל. 43% מהחילונים יצאו לחו"ל, לעומת 29% ממסורתיים, 18% מהדתיים ו-13% מהחרדים.
כמו כן ישנו קשר בין השכלה לבין שיעור הנוסעים לחו"ל. שיעור הנוסעים לחו"ל בקרב מסיימי בית ספר תיכון (ללא תעודת בגרות) עמד על 23%, לעומת 35% בקרב בעלי תעודת בגרות, ו-48% בקרב בעלי השכלה אקדמית.

כפי שניתן לראות בגרף המצורף, שיעור היוצאים לנופש בחו"ל בקרב תושבי ירושלים בני 20+ עמד על 29%, והוא נמוך בהשוואה לתל אביב (47%), חיפה (39%), ראשון לציון (34%), וגבוה מבאשדוד (23%).


מקורות: אתר האינטרנט של ארגון התיירות העולמי – www.unwto.org, הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שני, 25 בינואר 2010

העיר במספרים: תוספת קומה

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

אחד המאפיינים של בנייה בערים מצטופפות הוא תוספות בנייה של דירות חדשות על בניינים קיימים, כתוספת של קומות. בישראל ניכר כי הבנייה בתוספת קומות מאפיינת את החומש האחרון יותר מאשר את זה שקדם לו: בעוד שבשנים 1999-2003 החלה בנייתן של 5,570 יחידות דיור על בניינים קיימים, הרי שבשנים 2004-2008 עלה מספרן של התחלות הבנייה ל-8,680, וזאת למרות שבאותן שנים חלה ירידה בסך-כל יחידות הדיור שנבנו. המדיניות הרשמית היא ברוב המקרים עידוד של בנייה בתוספת קומות. כך לדוגמה אושרה בשנת 2005 תמ"א 38, המסדירה את חיזוקם של מבנים כנגד רעידות אדמה, ותוספת קומות עליהם.

הבנייה בתוספת קומות מאפיינת, מן הסתם, את הערים. בין השנים 2004-2008 נבנו בערים בישראל 7,450 יחידות דיור בצורה זו, והן היוו 7.3% מכלל יחידות הדיור שנבנו בערים, שיעור גבוה מזה שבמועצות המקומיות ובישובים הכפריים. בירושלים ובתל-אביב - יפו היה השיעור גבוה עוד יותר, והוא עמד על 11% בתל-אביב - יפו, ועל 16% בירושלים (1,560 יחידות דיור).

קיים שוני רב בין שכונות בירושלים בבניית תוספת הקומות. ניכר כי שכונות שהתאפיינו בבנייה בתוספת קומות בחומש האחרון היו שכונות ותיקות בהן הביקוש לדיור גבוה. בין שכונות אלו היו קטמון הישנה והמושבה הגרמנית, בהן נבנו 65% מיחידות הדיור בתוספות קומות, מוסררה - 58%, רחביה - 55%, ואזור מרכז העיר - 53%. בשכונות החרדיות גאולה, כרם אברהם, עזרת תורה וסביבותיהן, הנמצאות בשולי מרכז העיר, שיעור הבנייה בתוספת קומות עומד על 44% כך גם בשכונות שערי חסד ובנחלאות. בשכונות הערביות במזרח ירושלים שיעור היחידות הנבנה בתוספות הוא 8%-17%, ובשכונות המעטפת רמות, גילה, תלפיות מזרח והר-חומה - הוא אפסי. ראוי לציין כי שיטת האומדן לבניית התוספות יוצרת לעיתים אי דיוקים בנתונים לגבי השכונות.

מקור הנתונים: מחולל לוחות בינוי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, www.cbs.gov.il

יום רביעי, 20 בינואר 2010

העיר במספרים: בנק ללא עמלות?

ד"ר מאיה חושן
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

"בנק הזמן" הינו תוכנית קהילתית חדשנית בה כל אחד יכול לתת וכל אחד יכול לקבל. בנק זה מושתת על הרעיון שאנשים "מפקידים" את זמנם בבנק על ידי מתן עזרה לאחרים בתחומים מגוונים, ו"פודים" את זמנם כאשר הם צריכים שמָשהו ייעשה למענם. בבנק אין "מתנדבים" אלא "תורמי זמן ומקבלי זמן".

בבנק זה הזמן של כולם שווה - כל אחד הוא גם נותן וגם מקבל. חברי הקהילה מתחברים לחברים אחרים בקהילה וכך נוצרת שרשרת של נתינה וקבלה, שמחזקת את תשתית הקהילה.

את רעיון בנק הזמן הגה ויזם בשנות ה-80 בארצות הברית, ד"ר אדגר כאהן. כיום פועל הבנק בכ-80 מדינות ברחבי העולם. בירושלים בנק הזמן הוא יוזמה משותפת של החברה למרכזים ולמינהלים קהילתיים בירושלים, החברה למתנ"סים, הג'וינט והקרן לירושלים. הפיילוט של בנק הזמן החל ב-2002 במינהל הקהילתי גינות העיר ובמינהל הקהילתי קריית מנחם. לאור ההצלחה, נפתחו סניפים נוספים, וכיום ישנם בעיר 12 סניפים של בנק הזמן, הפועלים במינהלים הקהילתיים, בהם ישנם כ-2,500 חברים.

בעקבות הצלחת התוכנית בירושלים, היא החלה לפעול בישובים נוספים, וכיום היא פועלת ב-40 קהילות ברחבי הארץ.

בירושלים יש לבנק הזמן 10 סניפים הפועלים בשכונות שמרבית אוכלוסייתן שייכות למגזר הכללי (חילונים ודתיים), סניף אחד במגזר החרדי (הר נוף), וסניף אחד במגזר הערבי (בית צפאפה). 70% מחברי בנק הזמן הן נשים. 45% מחברי בנק הזמן לא התנדבו בעבר, וזו להם המעורבות החברתית הראשונה. כ-70% מחברי בנק הזמן הינם אנשים עובדים (שאינם פנסיונרים או סטודנטים).
4 התחומים המבוקשים והפעילים ביותר הם: אנגלית, מחשבים, טיפולים אלטרנטיביים, עזרה בלימודים.


מקור: אילה וול - רכזת בנק הזמן www.bankhazman.org.il

יום ראשון, 10 בינואר 2010

העיר במספרים: י-ם של צעירים

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

לאחרונה נדמה שקובעי המדיניות מדברים יותר ויותר על הצורך במתן מענה הולם לצרכי הצעירים. לפני מספר ימים התקיים בחסות המשנה לראש הממשלה סילבן שלום, כנס צעירים ארצי שעסק בסוגיות הנוגעות לצעירים. בימים אלו ממש, מארגן "פורום ארגוני הצעירים של ירושלים" את כנס ירושלים לצעירים אשר יערך בחודש ינואר 2010. אין הגדרה מפורשת למיהו צעיר אך לצורך הצגת הנתונים צעירים הוגדרו כנשים וגברים בגילאי 20-39 העושים את צעדיהם הראשונים בבניית חייהם כמבוגרים, וטרודים בעיקר ברכישת השכלה, בבניית הקריירה, בהתבססות כלכלית, וביסוס חיי משפחה. להלן מספר נתונים על הצעירים בירושלים.

בשנת 2007 עמד מספר הצעירים בירושלים על 208,000. שיעור הצעירים מכלל אוכלוסיית העיר עמד על כ-28%, וזאת בדומה לשנת 1996. ניתן לטעון אם כך ששיעור אוכלוסיית הצעירים מקרב כלל האוכלוסייה נשאר יציב. על פי תחזית האוכלוסייה לשנת 2020 שיעור הצעירים מקרב כלל האוכלוסייה בירושלים יעמוד על כ-28%. המגמה העולה מהנתונים, אם כן, היא של יציבות מתמשכת בשיעור הצעירים מכלל האוכלוסייה בעיר. תדמית העיר כ"עיר מזדקנת" אינה באה לידי ביטוי בנתונים.

בחלוקה של הצעירים לקבוצות אוכלוסייה ניתן להבחין במספר מגמות:
שיעור הצעירים היהודים, הלא חרדים, מכלל הצעירים בעיר ירד באופן ניכר בין השנים 1996-2007 (מ-53% ל-43%). שיעור זה צפוי להמשיך ולרדת ל-40% בשנת 2020. לעומת זאת, שיעור הצעירים החרדים עלה בין השנים 1996-2007 (מ-15% ל-20%). אך על פי תחזית האוכלוסייה, בשנת 2020 שיעור זה צפוי להיות דומה לשיעור כיום. שיעור הצעירים הערבים עלה גם הוא בין השנים 1996-2007 (מ-31% ל-35%). המגמה המעניינת הבאה לידי ביטוי בנתונים היא של המשך העלייה בשיעור הצעירים הערבים שצפויים להוות 40% מהצעירים בעיר בשנת 2020.
לסיום, על פי תחזית האוכלוסייה, החלוקה לקבוצות אוכלוסייה בקרב צעירים בני 20-39 בירושלים בשנת 2020 צפויה להיות כדלהלן: יהודים כללי (לא חרדים) 40%, ערבים 40%, חרדים 20%.
מקור: תחזית האוכלוסייה לשנת 2020 הוכנה על ידי פרופ' סרגיו דלה פרגולה ל"תוכנית מתאר מקומית ירושלים 2000" בראשות משה כהן. עיבוד נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ע"י מכון ירושלים לחקר ישראל עבור נייר לקביעת מדיניות צעירים בירושלים שעורכת הקרן לירושלים.

יום ראשון, 3 בינואר 2010

העיר במספרים: קהילה תומכת

מיכל קורח
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

התכנית "קהילה תומכת" פותחה באשל ג'ויינט, בשיתוף השירות לזקן במשרד הרווחה, והיא פועלת ברחבי הארץ באמצעות הרשויות המקומיות וארגונים של המגזר השלישי. מטרת התכנית לספק מענה לצרכיהם של קשישים עצמאיים המעוניינים להמשיך ולהתגורר בביתם ובסביבה המוכרת להם, תוך שמירה על עצמאות ואיכות חיים טובה. התכנית מספקת סל שירותים הכולל: שירותי אב/אם קהילה (המסייעים בצרכי היום-יום ומבצעים תיקונים קלים), לחצן מצוקה, שירותים רפואיים, ופעילות חברתית. התכנית פועלת בכל רחבי הארץ, ונכון ליוני 2009 פעלו ברחבי הארץ 234 קהילות תומכות, שבהן היו חברים כ-44,000 קשישים.
הקהילות נותנות שירותים לקהל יעד הטרוגני: יהודים וערבים, דתיים, חילוניים וחרדים, עולים חדשים וותיקים. התכנית פועלת בערים גדולות וקטנות, ובמועצות אזוריות בהן ישנם קיבוצים ומושבים.
ממחקר הערכה שנערך בקרב החברים בקהילה תומכת ברחבי הארץ עולה ששני שליש מהם ציינו שהתכנית תרמה להגברת הביטחון האישי שלהם, וכרבע ציינו כי ההצטרפות לתכנית אפשרה להם להישאר לגור בבית ולא לעבור לסידור מוסדי כלשהו. כמו כן ההצטרפות לתכנית הקלה על ילדי הקשישים, ותרמה לקשישים מבחינה חברתית.

הקהילות התומכות בירושלים מופעלות על ידי העמותות "עידן" ו"משגב לקשיש" והמינהלים הקהילתיים, בשותפות המחלקה לזקן בעיריית ירושלים.
במהלך השנים עלה בהדרגה מספר הקהילות התומכות בירושלים, מ-3 בשנת 1998 ל-13 קהילות בשנת 2003 ול-19 קהילות בשנת 2008, בהן היו חברים 2,900 בתי אב - 66% מהם של יחידים.
יש לציין שניצולי שואה ואוכלוסייה נזקקת זכאיות לסבסוד (תלוי במבחן הכנסה) ממשרד הרווחה והעירייה.
הקהילות התומכות פרושות בכל רחבי העיר, ומשרתות אוכלוסייה יהודית - חילונית, דתית, וחרדית - וערבית. ישנם אזורים בהם פועלת יותר מקהילה תומכת אחת. הסיבה לכך היא מספר הקשישים הגבוה באזור, יחד עם ביקוש גבוה לשירות (המספר המקסימלי של בתי אב לקהילה הוא 200, על מנת לספק שירות מיטבי וראוי). עם שכונות אלו נמנות הגבעה הצרפתית, גילה, שכונת הבוכרים וסביבתה וקריית יובל.

מקור: אתר האינטרנט של אשל, נתונים שהתקבלו מהמחלקה לזקן בעיריית ירושלים.