יום רביעי, 30 בספטמבר 2009

העיר במספרים: על מחשבים ואנשים

אביאל ילינק
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא סקר שנתי המספק מידע על תנאי החיים של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (בני 20 ומעלה) ורווחתה, ועל תפיסותיהם של האנשים לגבי היבטים שונים של חייהם. במסגרת הסקר נשאלו הנסקרים מגוון שאלות, בהן גם שאלות בנושא שימוש במחשב. כל השאלות התייחסו לשימוש במחשב בשלושת החודשים שקדמו לראיון.

מהסקר התברר ששיעור המשתמשים במחשב בישראל עמד בשנת 2008 על 65% מהאוכלוסייה. מעניין לציין כי שיעור השימוש במחשב בקרב האוכלוסייה היהודית (69%) גבוה יותר מבקרב האוכלוסייה הערבית (40%). עובדה מעניינת נוספת היא כי שיעור המשתמשים במחשב בקרב הציבור היהודי עולה ככל שמידת הדתיות פוחתת. כך למשל שיעור המשתמשים במחשב עמד בקרב הנשאלים שהגדיר עצמם "חרדים" על 44%, לעומת 69% בקרב נשאלים אשר הגדירו עצמם כ"דתיים" ו-78% בקרב הנשאלים שהגדירו עצמם כ"חילונים".

בחלוקה על פי ערים ניתן לראות כי שיעור המשתמשים במחשב בירושלים נמוך יותר מבערים גדולות אחרות בארץ. שיעור המשתמשים במחשב בבירת ישראל עמד על 55% לעומת 75% בתל אביב, 66% בחיפה ו-60% באשדוד.
מרבית אוכלוסיית ישראל (90%) עושה שימוש במחשב בבית. שיעור הירושלמים שהשתמשו במחשב בבית עמד על 81% לעומת שיעור התל אביבים שעמד על 95%, שיעור החיפאים שעמד על 93% ושיעור האשדודים שעמד על 86%. שיעור משתמשי המחשב בעבודה בירושלים עמד על 47% לעומת 59% בתל אביב 58% בחיפה ו-44% באשדוד.

שאלה מעניינת נוספת עסקה בשימוש ברשת האינטרנט בקרב המשתמשים במחשב. שיעור המשתמשים באינטרנט בכלל הארץ עמד על 92%. שיעור המשתמשים בירושלים היה הנמוך ביותר מבין הערים הגדולות ועמד על 85% לעומת 96% בחיפה ו-97% בתל אביב.

שיעור המשתמשים במחשב בכלל ובאינטרנט בפרט נמוך יחסית בירושלים, בין היתר בגלל מאפיינים חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה החרדית והערבית, המהוות חלק ניכר מאוכלוסיית העיר.

שיעור המשתמשים (בני 20 ומעלה) במחשב בירושלים, 2008
מקור: הסקר החברתי 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום רביעי, 23 בספטמבר 2009

העיר במספרים: דור דור ודורשיו

שירי בורנשטיין
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגדירה משפחה כ"משפחה גרעינית של שני אנשים או יותר החולקים משק בית אחד וקשורים זה לזה כבעל ואישה, כהורה וילד, זוג ללא נישואים וכדומה".
משק בית מוגדר כ"אדם אחד או קבוצת אנשים (שאינם בהכרח קרובי משפחה) הגרים יחד בדירה אחת באופן קבוע ברוב ימות השבוע, ויש להם תקציב הוצאות משותף למזון".

בשנת 2006 היו במדינת ישראל 2,000,000 משקי בית, אשר כללו 1,660,000 משפחות. במשקי בית אלו התגוררו כ-6,700,000 מיליון נפשות, ו-400,000 נפשות נוספות התגוררו במוסדות, קיבוצים ואחרים.

שיעור משקי הבית בהם מתגוררים בדירה אחת שני דורות, כלומר הורים וילדים, הוא הגדול ביותר – 74% מכלל משקי הבית בישראל. זאת לעומת 22% ממשקי הבית בהם חיים בני דור אחד בלבד, או 4% ממשקי הבית בהם חיים שלושה דורות ומעלה תחת אותה קורת הגג.

מבין הערים הגדולות בישראל, את השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית בהם מתגוררים יחדיו שלושה דורות ומעלה ניתן למצוא בירושלים – 7,400 משקי בית המהווים 5% מכלל משקי הבית. את השיעור הגבוה ביותר של משקי הבית בהם מתגוררים בני דור אחד ניתן למצוא בתל אביב - 36,600 משקי בית המהווים 39% מכלל משקי הבית התל אביביים וזאת לעומת 20% מכלל משקי הבית הירושלמים.

כפי שמשק בית בו מתגוררים בני דור אחד מצביע על אוכלוסייה צעירה יחסית (זוגות שעדיין לא הביאו ילדים לעולם) או לחילופין על אוכלוסייה מבוגרת יחסית (זוגות בגילאי ה-60+), משק בית בו חיים יחדיו שלושה דורות מצביע פעמים רבות על מבנה משפחה מסורתי, מאפיינים תרבותיים ייחודיים ו/או על מצוקה כלכלית. שלא במפתיע, ניתן לראות את השיעור הגבוה ביותר של משקי בית בני 3 דורות ומעלה בירושלים (5% מכלל משקי הבית בעיר), ובעיקר בקרב המגזר הערבי. רק ב-3% ממשקי הבית היהודים בירושלים מתגוררים שלושה דורות תחת קורת גג אחת, לעומת 11% מכלל משקי הבית הערבים.

משקי בית ירושלמיים, לפי מספר הדורות המתגוררים בדירה (אחוזים), 2006
מקור: משקי בית ומשפחות, תכונות גיאוגרפיות. 2006-2005. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום שני, 14 בספטמבר 2009

העיר במספרים: על בניינים ואנשים בירושלים

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

זה לא מכבר ניתחנו כאן את שטחם של הבניינים שבנייתם הסתיימה בעשר השנים שבין 1998-2007, ביחס לתוספת האוכלוסייה בשנים אלו ("על בניינים ואנשים"). השורה התחתונה הצביעה על כך שביחס לערים הגדולות האחרות, היקף הבנייה בירושלים נמוך מהיקף הגידול באוכלוסייה.

הנתונים הראו שבאותן שנים נוספו 33 מ"ר בממוצע לכל תושב חדש בירושלים, מהם 23 מ"ר למגורים. תוספת זו אמנם נמוכה ביחס לתוספת בערים הגדולות, אך היא בכל זאת גבוהה מהשטח הממוצע לנפש בבניינים הקיימים כיום בירושלים, העומד על 19 מ"ר לנפש. המשמעות היא שבממוצע, הבנייה החדשה משפרת את רווחת הדיור. אך האם התמונה דומה בכל שכונות העיר? מסתבר שלא.

בבחינת הבנייה בעשור האחרון לפי שכונות, בולטים נתוני מרכז העיר (אזור הרחובות אגרון, המלך ג'ורג', הנביאים, בואכה מאה שערים), שהתאפיין בתוספת אוכלוסייה של 9%, ובתוספת שטח בנוי, בשיעור של 239 מ"ר לתושב חדש, מתוכם 110 מ"ר למגורים. ייתכן שהנתון הגבוה נובע מבניית מגורי יוקרה במרכז העיר, וייתכן שהוא קשור לאוכלוסייה שמתגוררת בבניינים החדשים, אך אינה מעבירה את כתובתה לאזור. בנוסף, נבנו במרכז העיר גם שטחים נרחבים לא-למגורים - במיוחד למסחר ושרותים עסקיים, ולבנייני ציבור.

מבין האזורים שגידול האוכלוסייה בהם היה גבוה מ-10% בעשור האחרון, בלטו בגידול השטח הבנוי למגורים, השכונות הר חומה (59 מ"ר למגורים לתושב חדש), רוממה (49 מ"ר), בית-וגן ורמת שרת (36 מ"ר) ואזור תלפיות-ארנונה (35 מ"ר). בארבעת האזורים הללו עלה השטח שנוסף למגורים לתושב, על השטח הקיים לנפש, כלומר שרווחת הדיור הממוצעת בהם נמצאת בתהליך של עלייה. אזורים בהם הייתה התוספת לתושב נמוכה מהקיים, היו למשל הרובע היהודי, גבעת משואה -- עיר גנים, ורמת שלמה. בשכונות אלו היה השטח למגורים לכל תושב חדש, נמוך מהשטח הקיים כיום.

שטח בנוי (מ"ר) ממוצע לתושב חדש בשכונות נבחרות, 1998-2007

מקורות:
הבינוי בישראל, לשנים המתאימות, דרך מחולל הלוחות החדש באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
שנתון סטטיסטי לירושלים לשנים המתאימות.


יום חמישי, 10 בספטמבר 2009

דתל"ש או חוזר בתשובה?


 
בסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נשאלו יהודים בני 20+ לגבי מידת הדתיות שלהם, ולגבי מידת הדתיות של משפחתם כשהיו בני 15. בסקר ניתנו חמש אפשרויות: לא דתי - חילוני; מסורתי לא כל-כך דתי; מסורתי דתי; דתי; וחרדי. לצורך הניתוח איחדנו את שתי האפשרויות הראשונות (לא דתיים), ואת שתי האפשרויות שאחריהן (דתיים שאינם חרדים). לצורך שיפור הדיוק בניתוח, איחדנו את נתוני השנים 2007-2009.

רובם של המשיבים גדלו במשפחה שמידת הדתיות בה דומה למידת הדתיות של המשיב כיום. מתוך כלל החילונים, (מי שהגדירו את עצמם כחילונים או כמסורתיים שאינם דתיים) בישראל, 80% גדלו במשפחה חילונית; מבין הדתיים (הגדירו עצמם כדתיים או מסורתיים דתיים) 82% גדלו במשפחה דתית; ומבין החרדים בישראל, 65% גדלו במשפחה חרדית. שימו לב שהשיעור בקרב החרדים נמוך יותר. הסיבה היא כנראה מגמה של התחרדות, ואכן כרבע (23%) מהחרדים גדלו במשפחה דתית לא-חרדית, ו-11% מהם גדלו במשפחה חילונית. בקרב הדתיים והחילוניים היציבות גדולה יותר, ושיעור הדתיים שגדלו במשפחה חילונית (16%), דומה לשיעור הדתל"שים - החילונים שגדלו במשפחה דתית (20%).

בירושלים, ניכר כי ישנה דינמיות גדולה יותר, ושיעור גדול יותר של משיבים מדווחים כי הם גדלו במשפחה שונה במידת הדתיות שלה, ממידת הדתיות שלהם כיום. מבין החילונים 72% גדלו במשפחה חילונית (כאמור, לעומת 80% בישראל); מבין הדתיים 78% גדלו במשפחה דתית (לעומת 82% בישראל); אך דווקא בין החרדים בירושלים ניכר כי ישנה דינמיות פחותה מזו שבישראל, ו-72% מהם דיווחו שגדלו במשפחה חרדית (לעומת 65% בישראל). 19% מהחרדים בירושלים גדלו במשפחה דתית שאינה חרדית (לעומת 23% בישראל), ו-9% מהם גדלו במשפחה חילונית (לעומת 11% בישראל). שיעור החילונים שגדלו במשפחה דתית (דתל"שים) גדול בירושלים מאשר בישראל, והוא עומד על 27% מהחילונים בני 20+ בירושלים, לעומת 20% בישראל. שיעור הדתיים שגדלו במשפחה חילונית (חוזרים בתשובה) דומה בירושלים (18% מהדתיים בני 20+) לשיעור בישראל (16%).

חלק מאלו שאינם מצהירים על עצמם כדתיים מקיימים סממנים דתיים מסוימים. אם ניקח לדוגמה את הצום ביום כיפור, נראה כי בירושלים שיעור הצמים ביום הכיפורים (מקפידים על כך במידה רבה או רבה מאוד) מקרב מי שמגדירים עצמם כלא דתיים (67%, לא כולל מי שאינם מקפידים מסיבות בריאותיות) גדול משמעותית מהשיעור בישראל (59%).
 
 
                      

 

יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

העיר במספרים: על בניינים ואנשים

יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים לחקר ישראל www.jiis.org.il

בעשר השנים שבין 1998-2007, הסתיימה בירושלים בנייתם של בניינים בשטח (רצפה) כולל של 3,743,700 מטר רבוע (מ"ר). בעשור זה גדלה האוכלוסייה בעיר ב-113,900 נפש. ניתן לומר, אם כך, שביחס לתוספת האוכלוסייה בעיר, נוספו 33 מ"ר בנוי על כל תושב חדש. מתוך הבניינים שנבנו, 2,641,800 מ"ר היו למגורים, כלומר 23 מ"ר לתושב. יתר הבנייה הייתה לייעודים אחרים: 0.6 מ"ר לתושב להארחה, 2.5 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, 2.4 מ"ר לתעשייה, ו-4.1 מ"ר לבנייני ציבור.

היחס בין תוספת הבנייה בעיר, לשיעור הגידול באוכלוסייה, נמוך בירושלים ביחס לערים הגדולות האחרות. בכל הערים הגדולות גם יחד (ירושלים, תל-אביב, חיפה, ראשון-לציון ואשדוד) נבנו בממוצע, ביחס לתוספת האוכלוסייה, 73 מ"ר לתושב חדש, מתוכם 48 מ"ר למגורים, 0.9 מ"ר להארחה, 10 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, 6.9 מ"ר לתעשייה, ו-7.2 מ"ר לבנייני ציבור. אחת הסיבות שבגללן היקף הבנייה בירושלים אינו בשיעור דומה ליתר הערים, היא המאפיינים של אוכלוסיית העיר. אוכלוסיית ירושלים מתאפיינת במשקי בית גדולים. בעוד שבירושלים עלה גודל משק הבית הממוצע בעשור שנבחן, הרי שביתר הערים הגדולות הוא ירד. אחת התופעות המתלוות לרוב לירידה בגודל משק הבית היא עלייה ברווחת הדיור הממוצעת - מ"ר לנפש.

בבחינת הבנייה החדשה בערים הגדולות בעשור זה, בולטת העיר תל-אביב, המהווה מרכז למטרופולין הגדול של ישראל. בתל-אביב נבנו 137 מ"ר לכל תושב חדש, מהם 82 מ"ר למגורים, 25 מ"ר למסחר ושרותים עסקיים, ו-10 מ"ר לבנייני ציבור.

שטח בנוי (מ"ר) ממוצע לתושב חדש בערים הגדולות (למעט חיפה), 1998-2007
מקורות:
הבינוי בישראל, לשנים המתאימות, דרך מחולל הלוחות החדש באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
שנתון סטטיסטי לירושלים לשנים המתאימות.