יום חמישי, 30 באפריל 2009

ערב עיון: הכנסייה הקתולית, העם היהודי ומדינת ישראל ערב ביקור האפיפיור בנדיקטוס ה-16

יום שני, י' באייר תשס"ט, 4 במאי 2009, בשעה 17:00

אולם טדי קולק, מכון ירושלים לחקר ישראל, רח' רד"ק 20, ירושלים


הכנסייה הקתולית, העם היהודי ומדינת ישראל

ערב ביקור האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בארץ-הקודש



סדר היום:
יו"ר: דניאל רוסינג, מנהל מרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים

ד"ר דוד סתרן, ראש החוג למדע הדתות ומנהל המרכז לחקר הנצרות, האוניברסיטה העברית: דברי ברכה
ד"ר אמנון רמון, מכון ירושלים לחקר ישראל: מהרצל ועד גולדה מאיר – מבט היסטורי על פגישות מנהיגים ציונים וישראלים בארמון הוותיקן
גב' יסכה הרני, מרצה וחוקרת בנושאי הנצרות והכנסיות בארץ הקודש: ביקורי האפיפיורים פאולוס השישי (1964) ויוחנן פאולוס השני (2000) בראי הקריקטורות בעיתונות העברית
הרב דוד רוזן, מנהל המחלקה הבין-דתית, הוועד היהודי-אמריקני יחסי הכנסייה הקתולית: העם היהודי ומדינת ישראל בתקופת כהונתו של בנדיקטוס ה-16
האב פייר-בטיסטה פיצאבּלה, שומר ארץ הקודש, קוסטודיה די טרה-סנטה: ביקור האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בארץ הקודש מנקודת מבט קתולית



נא לאשר השתתפות: טלפון: 02-5630175, שלוחות 11, 13
דוא"ל: machon@jiis.org.il
חנייה: ליד תיאטרון ירושלים


העיר במספרים: יחסי עבודה

יאיר אסף-שפירא

אחד המדדים לחוסנה הכלכלי של עיר הוא מספר המועסקים בה. בשנת 2007 היה מספר המועסקים בירושלים 240,700.
לא כל המועסקים בעיר הם תושביה - חלקם מגיעים בכל בוקר מישובי המטרופולין. לשם השוואה, בתל-אביב-יפו מועסקים 366,200 עובדים, ובחיפה 162,700. האם ניתן לומר כי לפי מדד זה חוסנה של ירושלים נמוך מזה של תל-אביב, וגבוה מזה של חיפה? לא בהכרח. גם מספר התושבים בעיר, להם מספקת העיר שרותים, הוא גורם מכריע בחוסן הכלכלי - ככל שמספר התושבים רב יותר, עולה ההוצאה העירונית לאספקת שרותים. היחס בין מספר המועסקים למספר התושבים הוא לכן מדד טוב יותר לחוסן.
בנוסף, מצביע יחס זה גם על המרכזיות של העיר כמוקד משיכה לתעסוקה. יחס זה עומד בירושלים על 325/1000, כלומר 325 מועסקים לכל 1000 תושבים. בתל-אביב היחס הוא 946/1000, ובחיפה 613/1000. הסיבות העיקריות לפער הן היותן של תל-אביב וחיפה מרכזי תעסוקה המושכים מדי יום מועסקים מכל רחבי המטרופולין במספר גדול יותר מירושלים, ובנוסף יציאה לעבודה (השתתפות בכוח העבודה) בשיעור נמוך בירושלים.

באמצעות בחינה של מספר המועסקים לפי תחומים (ענפים כלכליים), ביחס למספר התושבים, ניתן ללמוד על חוזקם של הענפים הללו. הענף המעסיק את מספר העובדים הגבוה ביותר בירושלים הוא החינוך. יחס מועסקים\תושבים בענף זה בירושלים הוא 60/1000, כלומר 60 עובדים בחינוך לכל 1000 נפש באוכלוסיית העיר. אך גם בענף זה היחס בתל-אביב (64/1000) ובחיפה (76/1000) גבוה מבירושלים. ענף השרותים העסקיים הוא לחם חוקו של המגזר העסקי. ענף זה הוא השני בגודלו בירושלים, והגדול בתל-אביב ובחיפה. יחס מועסקים\תושבים בירושלים בענף זה הוא 40/1000, בתל-אביב 232/1000, ובחיפה 93/1000. בענף המינהל הציבורי, בו מתבלטת ירושלים, היחס עומד על 33/1000 - יותר מחיפה (26/1000), אך פחות מתל-אביב (50/1000).

יחס בין מועסקים לתושבים בירושלים, בענפים כלכליים נבחרים



מקור הנתונים: סקר כוח אדם 2007, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

העיר במספרים: על גלגלים

אביאל ילינק

בשנת 2007 נעו בכבישי ישראל כ-1.8 מיליון מכוניות פרטיות. רמת המינוע בישראל עמדה על 246 כלי רכב פרטיים לכל 1,000 תושבים והיא הייתה נמוכה באופן משמעותי בהשוואה למדינות מערב אירופה, יפן וארה"ב. כ-40% מכלל המכוניות בישראל היו מתוצרת יפן, כ-11% מתוצרת קוריאה, כ-10% מצרפת וכ-9% מספרד.

אחד המדדים להערכת הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה בישובים שונים הוא רמת המינוע. בדרך כלל, ככל שהרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה גבוהה יותר כך רמת המינוע בישוב תהיה גבוהה יותר. רמת המינוע בירושלים היא מהנמוכות בארץ ועמדה על 160 כלי רכב לכל 1,000 תושבים. לשם השוואה, רמת המינוע בתל אביב עמדה על 450 מכוניות לאלף תושבים, כמעט פי שלוש מרמת המינוע בירושלים.
הפער ברמת המינוע הוא גדול עד כדי כך שלמרות שאוכלוסיית תל אביב קטנה מאוכלוסיית ירושלים כמעט בחצי, מספר המכוניות בבעלות תושביה היה גדול ב-46% על מספר המכוניות בבעלות תושבי ירושלים (יתכן והסבר חלקי לכך הוא המספר הגבוה של רכבי חברות הרשומים בתל אביב). דוגמאות נוספות הן הרצליה עם רמת מינוע של 400 כלי רכב ל-1,000 תושבים, חיפה עם רמת מינוע של 300 כלי רכב וקרית שמונה עם 235 כלי רכב.

מדד נוסף להערכת הרמה החברתית-כלכלית של אוכלוסיית הישוב היא הגיל הממוצע של כלי הרכב. בשנת 2007 היה הגיל הממוצע לרכב בירושלים גבוה מהממוצע הארצי (6.9) ועמד על 8.5 שנים. גיל זה היה גבוה בהשוואה לגיל הממוצע בתל אביב - 5.0, בחיפה – 6.2, בראשון לציון – 7.4 ובקרית שמונה – 8.2.

כלי רכב פרטיים ל-1,000 תושבים (רמת מינוע) בירושלים וביישובים הסמוכים לה, 2007.


מקור: הרשויות המקומיות בישראל 2007, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

העיר במספרים: דמי מזונות

ד"ר מאיה חושן

חוק המזונות (הבטחת תשלום) נועד לסייע לאישה ולילד/יה, תושבי ישראל, שבידיהם פסק דין לתשלום מזונות מבית המשפט או בית דין מוסמך, והם אינם מקבלים את התשלום מהחייב במזונות. כאשר החייב במזונות אינו משלם, המוסד לביטוח לאומי משלם לאישה תשלום חודשי וגובה מהחייב את הסכום שחויב בו בפסק הדין למזונות.

מתוך כל הנשים בישראל שקבלו דמי מזונות בשנת 2008 לכ-30% היה פסק דין מבתי משפט רבניים, לכ-58% היה פסק דין מבתי משפט מחוזיים ובתי משפט לענייני משפחה ולכ-12% מבתי משפט אחרים. השוואה של גובה דמי המזונות שפסקו בתי הדין השונים מצביעה על כך שבתי הדין הרבניים נוטים לפסוק דמי מזונות נמוכים בכ-20% מאשר בתי הדין האחרים. כך בשנת 2008 ובכל השנים שקדמו לה.
בשנת 2008 דמי המזונות הממוצעים לחודש שנשים קיבלו באמצעות הביטוח הלאומי עמדו על 1,533 ש"ח, שהם כ-19% מהשכר הממוצע במשק. תשלום דמי המזונות הממוצע שקיבלו נשים עובדות הגיע ל-15% מהשכר הממוצע במשק והנשים שלא עבדו קיבלו 23% מהשכר הממוצע במשק. רובן המוחלט קיבלו תשלום נמוך בהרבה משיעור ההכנסה המינימלית המובטחת על פי החוק להבטחת הכנסה ועל כן הן זכאיות לפנות לשירות להבטחת הכנסה כדי לקבל השלמת הכנסה, באם יעברו מבחן תעסוקה.
בשנת 2008 קיבלו 20,784 נשים בישראל דמי מזונות באמצעות הביטוח הלאומי, בירושלים קבלו דמי מזונות 1,375 נשים, בתל אביב-יפו 860 נשים ובחיפה 964 נשים. מספר הילדים הממוצע של נשים שקיבלו דמי מזונות בירושלים היה 2.1 לעומת 1.8 בישראל, 1.7 בתל אביב יפו, ו-1.6 בחיפה. הגיל הממוצע של האישה בירושלים היה 38, והוא זהה לגיל בישראל, בתל-אביב-יפו ובחיפה. אחוז הנשים העובדות מקרב מקבלות דמי מזונות בירושלים היה 40% לעומת 47% בישראל, 48% בתל-אביב-יפו, ו-55% בחיפה.

אחוז הנשים העובדות מקרב נשים המקבלות דמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי, 2008




מקורות:
נשים המקבלות נשים המקבלות דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי בשנת 2008, המוסד לביטוח לאומי, 2009.
חוברת הסברה דמי מזונות, אתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי.

העיר במספרים: צעירים במרכז

מיכל קורח

השאיפה להישאר צעיר, הן בגיל והן ברוח, מקננת בקרב רבים מאיתנו. בשנת 2007 חיו בישראל 1.1 מיליון צעירים (בני 20-29) והם היוו 16% מכלל אוכלוסיית ישראל. בירושלים, כמו בישראל, היוו הצעירים 16%, בתל אביב 18%, ובחיפה 15%. באילת נרשם השיעור הגבוה ביותר של צעירים – 25%.

עם סיום התיכון ו/או לאחר השירות הצבאי/לאומי כל צעיר מתחיל לנתב את דרכו בחיים. ההחלטות שמתקבלות בתחילת שנות העשרים מעצבות את המשך חייו של הצעיר. אולם מסתבר שלצעירים רבים חסרה "כתובת" לפנות אליה לתמיכה ולעזרה בקבלת החלטות. על מנת לספק מענה לצעירים אלו יזם ג'ויינט ישראל בשנת 2006 את הקמתם של מרכזי צעירים. מטרתם של מרכזים אלו היא לגבש מענה כולל, מוסדר ומקיף לצרכי צעירים ביישובים בהם הם חיים, ולשים את נושא הצעירים על סדר היום הלאומי. ליוזמת הג'ויינט חברו משרדים ממשלתיים, עיריות וקרנות פרטיות. בשנת 2008 פעלו 25 מרכזי צעירים ביישובים שונים בארץ בינהם ירושלים, אור עקיבא, שדרות, רחובות וכפר סבא.

בשנת 2007 גרו בירושלים 118,200 צעירים. מזה שלוש שנים פועל בעיר מרכז צעירים הנקרא צעירים במרכז. המרכז מתמקד בארבעה תחומים עיקריים: השכלה, תעסוקה, עולים חדשים ומעורבות חברתית. פעילויות המרכז כללו בין היתר ייעוצים פרטניים, סדנאות אבחון ותעסוקה, עריכת קבוצת יזמות חברתית, אירועי אומנות ותרבות על ידי צעירים יוצרים, פורום חשיבה ופעילויות בשכונות העיר.
בשנת 2008 הסתייעו בשירותי המרכז 12,500 צעירים. צעירי העיר מוזמנים להיעזר בשירותים הרבים והמגוונים שמספק המרכז!

בני 29-20 בירושלים ובערים נבחרות, 2007 (אלפים)



מקורות: מידע שהתקבלו מצעירים במרכז. אתר האינטרנט של ג'וינט ישראל. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.