יום שני, 21 ביולי 2008

מיון ראשוני

מיכל קורח ויאיר אסף-שפירא

בשנת 2006 היו כ-2.5 מיליון ביקורים במחלקות לרפואה דחופה (חדרי מיון) בבתי חולים לאשפוז כללי בישראל – 65% עקב מחלה, 25% עקב סיבות חיצוניות (פגיעה לא מכוונת, תאונת דרכים, תאונת עבודה ועוד) -10% עקב לידה.
בשנת 2006 היו במחלקות לרפואה דחופה בבתי החולים בירושלים (לא לכל בתי-החולים יש מחלקות לרפואה דחופה) כ-246,500 ביקורים. 82,000 מהם בבית-החולים שערי צדק, 72,900 בהדסה עין-כרם, 59,500 בהדסה הר-הצופים, ו- 32,200 בביקור-חולים. נתונים אלו כוללים רק בתי-חולים, ולכן נפקד מהם שרות הרפואה הדחופה ט.ר.ם., שבשנת 2006 פנו אליו כ-118,800 אנשים - יותר מלכל חדר מיון אחר בירושלים.

מרבית המבקרים במחלקות לרפואה דחופה בישראל פונים לבית החולים הקרוב למקום מגוריהם.
91% מכלל הפניות של מבקרים הגרים במחוז ירושלים היו לבתי החולים בירושלים, ו-37% מהפניות של תושבי יהודה ושומרון היו לבתי חולים בירושלים. מרבית תושבי היישובים ממערב לירושלים פנו לבית-החולים הדסה עין-כרם הנמצא במערב העיר, ואילו תושבי יהודה ושומרון פנו בעיקר להדסה הר-הצופים במזרח העיר. בישובים בהם שיעור האוכלוסייה הדתית גבוה, כגון בית-שמש וקריית-יערים, היה שיעור הפונים לבית-החולים שערי-צדק גבוה יותר מאשר ביתר היישובים. תושבי מערב המחוז - אזור לטרון והיישובים גפן-תירוש, העדיפו לפנות לבתי-חולים במרכז הארץ.

בקרב המבקרים בחדרי המיון בולט חלקם של תינוקות עד גיל שנה, ושל קשישים מעל גיל 75, ובעיקר מעל גיל 85. התינוקות עד גיל שנה היוו כ-5% מהמבקרים במחלקות לרפואה דחופה בירושלים, (4% בישראל), ובני 75+ היוו 10% (הן בישראל והן בירושלים) - שיעור גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה. מיעטו לבקר בחדרי-המיון בני 5-14, שהיוו 8% מהמבקרים (גם בישראל). שיעורם באוכלוסיית ירושלים הוא 22%.

מבנה גילים של הפונים למחלקות לרפואה דחופה, 2006

מקורות הנתונים:

יום רביעי, 16 ביולי 2008

פרנץ' שפירא

איתן בלואר

שכונת הגבעה הצרפתית (גבעת שפירא) היא אחת מהשכונות הראשונות שהוקמו אחרי מלחמת ששת הימים, מתוך מטרה לחבר בין ירושלים "המערבית" לבין המובלעת בהר הצופים. השכונה שהוקמה בשנת 1971, משכה יהודים חילונים בני המעמד הבינוני- גבוה. ביניהם, אנשי סגל רבים של האוניברסיטה העברית, שנמשכו לשכונה עקב השילוב בין אופי האוכלוסייה וקרבתה לאוניברסיטה. משיכה זו דעכה עם השנים. השכונה ממשיכה למשוך סטודנטים רבים, ניתן לראות זאת בבירור בגרף - קבוצת הגיל של בני 20-24 שחורגת בגודלה מיתר קבוצות הגיל.

בעשרים השנים האחרונות עברה השכונה שינויים רבים. מספר התושבים בשכונה אמנם לא השתנה בצורה משמעותית, ובשנת 2006 היא מנתה כ- 6,700 תושבים, אולם בשנים האחרונות השכונה עוברת תהליכי ההזדקנות, המאפיינים שכונות רבות בירושלים. בשנת 1983 שיעור הילדים (בגילאי 0-14) בשכונה עמד על 37% ושיעור המבוגרים (בגיל 65+) עמד על 4%. עשרים ושלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 2006 שיעורם של הילדים ירד משמעותית ל- 13% ושיעור המבוגרים עלה ל- 15%. השכונה מזדקנת גם בהשוואה לשכונות חילוניות כגוננים עם 22% ילדים ו-14% מבוגרים. לאחרונה הוחלט במינהל הקהילתי לנצל את מעלותיה של השכונה ואת קרבתה לאוניברסיטה על מנת להפוך אותה בחזרה לשכונת צעירים שתמשוך סטודנטים ואנשי סגל.

בשנים האחרונות עיקר תוספת האוכלוסייה של השכונה היא ממעבר של תושבים (הגירה) מחלקים אחרים של ירושלים, ופחות מאזורים מחוץ לעיר. לדוגמה, בשנת 2006 מאזן ההגירה (נכנסים פחות יוצאים) הפנים-עירונית היה כ- 180 תושבים, לעומת כ- 80 תושבים שנגרעו בהגירה בין יישובית.

את מידת התפתחותן והצערתן של השכונות בערים ניתן להעריך על ידי הגירתם של ילדים (0-14) אל השכונה. הגירה זו מעידה על כניסתן של משפחות צעירות המביאות לפיתוח שכונתי כגון גני ילדים פארקים וכו'. בשנת 2006 נכנסו אל השכונה בהגירה הפנים עירונית ובהגירה הבין יישובית כ- 120 ילדים והם היוו כ-20% מכלל הנכנסים לשכונה. המשך מגמה זו עשוי להביא להתחדשות השכונה ולהצערתהּ

מבנה גילים של אוכלוסיית הגבעה הצרפתית, ושל המהגרים אליה, 2006

מקורות:
ליאת בכור, המתכננת השכונתית של הגבעה הצרפתית.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

לכל טורי "העיר במספרים באתר האינטרנט של מכון ירושלים

יום שלישי, 15 ביולי 2008

עירוב שימושים

יאיר אסף-שפירא

בתכנון ערים קיימת גישה הגורסת כי יש לערב מגורים עם פונקציות אחרות, כגון מסחר. הגישה ההפוכה קוראת להפרדה בין מגורים לבין הפונקציות האחרות - איזוּר (zoning). אחת הנציגות המובהקות של הגישה הראשונה הייתה האורבניסטית האמריקאית-קנדית ג'יין ג'ייקובס, שטענה כי רבגוניות של שימושים הכרחית ליצירת אזורים עירוניים מוצלחים ומשגשגים.

באמצעות נתוני הארנונה לא-למגורים (מסחר, תעסוקה, תרבות, שרותים), שעתידים להתפרסם בקרוב על-ידי מכון ירושלים לחקר ישראל, ניסינו לזהות את האזורים בירושלים בהם מתקיים עירוב שימושים.
בכל אזור מגורים נבדק שיעור השטח (שטח רצפה) לא-למגורים, מכלל השטח הבנוי. אזור בו השיעור גבוה, הוא אזור בעל עירוב שימושים. זאת למעט האזורים בהם השטח לא-למגורים מהווה יותר מ-90% - אלו אינם אזורים מעורבים, אלא אזורי תעסוקה ומסחר. כאלו הם למשל הר-חוצבים, קריית הממשלה, ואזור קניון מלחה.
ניתן לחלק את האזורים למספר קבוצות. האזורים בהם שיעור השטח לא-למגורים הוא 65%-90% הם אזורים בהם המגורים אינם השימוש העיקרי. בקבוצה זו נכללים רוב אזורי מרכז העיר - המדרחוב, שוק מחנה-יהודה ונחלת-שבעה, אזור התעשייה ברוממה, ומתחם ימק"א.

40%-65% - בקבוצה זו מצויים חלק מאזורי העיר העתיקה, כמו גם אזורי מגורים עם מוקדים מסחריים וציבוריים גדולים כגון החלק הדרומי של הגבעה הצרפתית, או שכונת מוסררה.
20%-40% - רוב שכונות המגורים הותיקות נכללות בקבוצה זו. ביניהן קרית משה, בית הכרם, וחלקים מהנחלאות, כמו גם שכונת תלפיות מזרח.

0%-20% - שכונות המגורים החדשות - בהן רוכזו הפונקציות לא-למגורים באזור אחד בשכונה, וביתר האזורים נבנו מגורים בלבד. ביניהן פסגת זאב, רמת שלמה, ורמות. כאן נכללו גם שכונות מגורים במזרח ירושלים כגון עיסוויה וצור באהר.

ככלל, בשכונות היהודיות שנבנו באזורים שנוספו לעיר בשנת 1967, מהווה השטח לא-למגורים 17% מכלל השטח, הן בשכונות החרדיות והן בכלליות. בשכונות הערביות הוא מהווה 31% מהשטח. באזורים שהיו חלק מירושלים לפני 1967, מהווים השימושים לא-למגורים 41% בשכונות הכלליות, ו-34% בשכונות החרדיות.


שטח רצפה לא-למגורים באזורים נבחרים, 2008



מקור הנתונים: מערכת הארנונה של עיריית ירושלים

יום חמישי, 10 ביולי 2008

חדשנות סביבתית בתעשיה

מצגת על המחקר "הביקוש לחדשנות סביבתית בתעשייה" מאת ניר בן-אהרון, חוקר במכון ירושלים לחקר ישראל.
הוצגה במפגש חוקרים באוניברסיטת חיפה

יום רביעי, 2 ביולי 2008

רווחת דיור

יאיר אסף-שפירא

לאחרונה פרסם מכון ירושלים לחקר ישראל סיכום של נתוני יחידות דיור מתוך מערכת הארנונה של עיריית ירושלים. מן הנתונים עולה כי בסוף שנת 2007 היו רשומות במערכת הארנונה של עיריית ירושלים 187,470 דירות מגורים, בשטח כולל של 14,457,500 מטר רבוע (מ"ר). אוכלוסיית העיר מונה 746,300 תושבים, כלומר - לכל תושב ישנם בממוצע 19 מ"ר. נתון זה מבטא את צפיפות הדיור הממוצעת של תושבי העיר.

צפיפות הדיור היא אחד המדדים המצביעים על מעמדו החברתי-כלכלי של משק בית, והפערים במדד זה בין השכונות השונות בעיר גבוהים מאוד. בשכונות בהן הצפיפות היא הנמוכה ביותר - ימין-משה, גבעת חנניה (אבו-תור), וקריית וולפסון - צפיפות הדיור היא 70-80 מ"ר לנפש. בשכונות בהן הצפיפות היא הגבוהה ביותר - ח'רבת בית סחור (למרגלות טיילת האז) והרובע המוסלמי היא עומדת על 3-6 מ"ר לנפש (נתוני השכונות נכונים לסוף 2006). עם זאת, יש להבין כי מלבד גודל הדירה משפיע על רווחת הדיור גם גודל משק-הבית. ככל שמשקי-הבית גדולים יותר - כגון באוכלוסייה הערבית ובאוכלוסייה החרדית - תימדד צפיפות דיור גבוהה יותר - גם ללא קשר לרווחת הדיור המורגשת בפועל בדירת המגורים.
צפיפות דיור נמוכה מאפיינת את האזורים היהודיים הכלליים (לא-חרדיים). הצפיפות הממוצעת באזורים אלו היא 27 מ"ר לנפש, לעומת 15 מ"ר לנפש באזורים החרדיים, ו-11 מ"ר לנפש באזורים הערביים. בקרב האזורים בהם צפיפות הדיור נמוכה - מעל ל-25 מ"ר לנפש (כ-70 אזורים), אף לא אזור אחד הוא חרדי, ורק אזור אחד מאוכלס ברובו באוכלוסייה ערבית - החלק הצפוני של בית-צפאפה, בו עומדת צפיפות הדיור על 41 מ"ר לנפש. באזורים החרדיים, האזור בעל צפיפות הדיור הנמוכה ביותר הוא צפון-מערבהּ של שכונת הר-נוף - 24 מ"ר לנפש. הצפוף ביותר הוא קרית קמניץ בנווה יעקב – 10 מ"ר לנפש.
קיים פער בין צפיפות הדיור בשטחים שנוספו לעיר בשנת 1967 (מזרח ירושלים), לבין השטחים שהיו חלק ממנה קודם לכן. הן באזורים היהודיים-כלליים, והן באזורים החרדיים, צפיפות הדיור נמוכה יותר בשטחים שהיו חלק מהעיר לפני 1967.

צפיפות דיור לפי אזור

מקורות הנתונים:
מערכת הארנונה של עיריית ירושלים
והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה