יום שלישי, 27 במאי 2008

יומן פעילות אפריל


פרסום חדש על ירושלים כיעד להגירה של צעירות פלסטיניות-ישראליות
מאת אסמהאן מסרי-חרזאללה.

אירוע מחווה לישראל קמחי במלאת לו 70, ולציון 50 שנות פעילות בתכנון ירושלים
כל זאת ועוד הרבה בדוח הפעילות של מכון ירושלים לחודש אפריל

יום שלישי, 20 במאי 2008

סיכום כנס מגמות ותמורות בחברה החרדית – מחווה לפועלו של פרופ' מנחם פרידמן

מאת אסף מלחי


בקרב חוגים מסוימים בציבור החרדי ישנה כיום נכונות הולכת וגוברת לקחת חלק פעיל בחיים האזרחיים והחברתיים בישראל, יותר מבעבר, וזאת בהסתייגות מערכים ליברליים ודמוקרטים בעוד שבמקביל ישנו אימוץ של היבטים מודרניים שונים הקשורים בעולם הטכנולוגיה (מכשירי טלפון ניידים ואינטרנט) הכלכלה (השתלבות בשוק התעסוקה) והפוליטיקה הישראלית אשר אינם סותרים את תפיסת העולם החרדית.
השינוי המתחולל איננו מתייחס לציבור גדול ולמעשה זהו שינוי מבוקר וזהיר הקשור לכמה אלפים בודדים בתוך הציבור החרדי אשר הולך וגדל בשיעורים גדולים ומצרף לשורותיו קבוצות אוכלוסייה מהציבור הספרדי-תורני ומהציבור החרדי-לאומי. מנגד, בחברה החילונית ישנו תהליך מקביל של פתיחות כלפי המיעוט החרדי זאת ומאחר והאוכלוסייה הכללית פחות אידיאולוגית מבעבר ביחס לציבור החרדי.
במקביל, מנסה הגרעין תורני-רבני אליטיסטי לשמר את כוחו ומעמדו הנחלש בהתייחסו לקבוצות לחץ מיליטנטיות ושמרניות. יכולת השליטה של אותו גרעין ממסד רבני הולך ונחלש מכמה סיבות: (א) גידולה של האוכלוסייה החרדית מביא לחיכוך רב יותר עם האוכלוסייה הכללית בתחומי חיים שונים (ב) כניסתם של תת-זרמים פתוחים יותר לציבור החרדי אל מול תת-זרמים קיצוניים. במקביל לאליטה הרבנית התפתחה בשנים האחרונות אליטה בירוקרטית ומוניציפאלית חרדית חדשה הקשורה לכניסה לפוליטיקה הישראלית ולניהולן של ערים חרדיות חדשות, המאזנת את כוחה האבסולוטי של האליטה הרבנית.

הפרדוכס החרדי קשור בכך שככל שציבור זה הלך וגדל כך הוא הולך ומאבד במידה מסוימת את חוט השדרה האידיאולוגי שלו שמקורו בכך שחברת לומדי התורה, אשר אימצה באופן טוטאלי את מודל לימוד התורה כמודל אולטימטיבי ובלעדי המתאים לכולם תוך התמסרות מוחלטת לעולם הקודש, איננה יכולה עוד להכיל את עצמה, זאת מכיוון שאברכים אינם יכולים לפרנס אברכים ומאחר ומדינת ישראל ושרותי הרווחה שלה אינם מסוגלים להמשיך במימון ציבור כה גדול של לומדים.

העולם החרדי הישראלי תלוי למעשה במדינת הרווחה המודרנית, פתוחה וליברלית. החברה החרדית מאופיינת בשיעורי אי - השתתפות גבוהים בכוח העבודה בעיקר בקרב גברים (73%) אל מול 16% אי השתתפות בכוח העבודה בקרב גברים יהודים שאינם חרדים, שיעורי ילודה גבוהים מאוד 7.7 ילדים לאישה חרדית במהלך חייה ובפערי השכלה כלליים גדולים של הגברים החרדים. הדבר מוביל לשיעורי עוני מאוד גדולים המשפיעים על כלכלת ישראל ב-30 שנה האחרונות. בין ישראל למדינות המערב פער גדול בייצור ובפריון העבודה אשר נמוך ב-28% מרמת הפריון של מדינות ה-OECD. מדינת ישראל ממנת אורח חיים שאיננו מוכר במדינות המערב לציבור החרדי אבל גם לציבורים נוספים בישראל כגון המיעוט הערבי. בשנות ה-60 היה חלקו של החינוך הערבי והחרדי בישראל כ-15% מכלל מערכת החינוך בישראל בשנת 2000 היה חלקן של אוכלוסיות אלו במערכת החינוך הישראלי כ-40%. אוכלוסיות אלו שהולכות וגדלות בשיעורים גבוהים ביותר אינן מקבלות כלים המתאימים להשתלבות במעגלי תעסוקה מודרנית, זאת בתוך מציאות של שוק גלובלי פתוח שבו ישנה יציאה של הון וכוח אדם מיומן.
על-פי סקר חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שנערך ע"י חיים פורטנוי מהווה האוכלוסייה החרדית בגילאי 20+ כ-9% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל הציבור. רבע מהאוכלוסייה החרדית חיה בירושלים, 16% חיים בבני-ברק, 5% באשדוד והיתר בבית-שמש, מודיעין וביתר עלית.

חשוב לזכור כי כיום ישנה קבוצה הולכת וגדלה של נשים וגברים חרדים אשר דואגת לגורלה ולעתידה הכלכלי והמקצועי זאת בשל הרצון לחיות ברמת חיים סבירה (חדירת תרבות הצריכה) ולמימוש עצמי-אישי דרך מסלול מקצועי תעסוקתי. אותה קבוצה מקבלת החלטות באופן עצמאי שלרוב איננו תלוי בהחלטות הרבנים. ישנה הערכה זהירה המתייחסת לכך שחברת לומדי התורה צפויה לשינוי בהרכבה הפנימי אך קצב השינוי תלוי בגודל המשאבים הממשלתיים והציבוריים שיופנו להכשרה מקצועית והשכלה גבוהה ותלוי גם בעוצמת ההתנגדות של ההנהגה הרבנית בישראל.
פוטנציאל הצמיחה העשוי להתממש משילובם של צעירים חרדים בשוק העבודה בישראל בטווח הארוך הוא אדיר וכיום הוא איננו ממומש בשל בעיות מבניות וחברתיות. עם זאת, ישנה כיום פעילות הכשרה מקצועית-אקדמית והכוונה תעסוקתית ענפה שנעשית בעיקר ע"י הג'וינט,משרד התמ"ת, חברות כוח אדם פרטיות, מכללות חרדיות ועוד. כמו כן, ישנו רצון בקרב גברים חרדים לרכוש השכלה גבוהה איכותית.


הכנס נערך ב- 16/4/08 במכון ירושלים לחקר ישראל.

תקצירי הרצאות ומצגות מהכנס יועלו לאתר המכון ולבלוג בימים הקרובים.

יום ראשון, 18 במאי 2008

מוכרחים להיות שמח - מדד האופטימיות

שירי בורנשטיין

בסקר החברתי לשנת 2006 שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשאלו מרואיינים (בני 20 שנה ומעלה) באשר למידת שביעות רצונם מחייהם, והערכתם לגבי איכות זו בשנים הקרובות. הסקר מצא כי 83% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל מרוצים מחייהם – 84% מהגברים ו82% מהנשים. מבין מחוזות היישוב השונים, נמצא כי תושבי מחוז ירושלים הם המרוצים ביותר - 86% לעומת 80% מתושבי מחוזות הצפון והדרום, ו- 83% מתושבי מחוזות חיפה ותל אביב. מידת שביעות הרצון הולכת ופוחתת עם הגיל – נמצא כי בעוד 91% מכלל בני ה20-24 הביעו שביעות רצון גבוהה מחייהם, רק 77% מגילאי 65-74 חשו באופן דומה.

באשר לשביעות הרצון ממצבם הכלכלי, 55% מתושבי ישראל ציינו כי הם אכן מרוצים ממצבם. במחוז ירושלים וחיפה רק 50% הביעו שביעות רצון, לעומת 55% מתושבי מחוז תל אביב.

באשר להערכת סיכויי שיפור רמת חייהם בעתיד, נמצא כי תושבי מחוז ירושלים הם האופטימיים ביותר – 58% מקרבם העריכו כי בשנים הקרובות חייהם יהיו טובים יותר. לעומתם, רק 50% מתושבי מחוז תל אביב סוברים כך. הסקר מצא כי נשים מעט יותר אופטימיות מגברים (53% לעומת 52%, בהתאמה), כי ילידי ישראל ועולים ותיקים אופטימיים יותר מעולי 1990 ואילך (52% לעומת 48%), וכי השייכים לכוח העבודה אופטימיים יותר (59%) מאשר אלו שאינם עובדים (42%). גם למספר הילדים השפעה על מידת האופטימיות – 62% מהנשאלים החיים במשק בית ובו 3-4 ילדים הצהירו על אופטימיות, לעומת 45% בלבד מקרב הנשאלים שאין ילדים במשק ביתם. בדומה לשביעות הרצון מהחיים, משפיע משתנה הגיל על מידת האופטימיות – 78% מקרב גילאי ה20-24 הביעו אופטימיות לגבי חייהם בשנים הקרובות, לעומת 17% בלבד מקבוצת הגיל 65-74.

ממצא מעניין נוסף הוא כי, אף על פי ולמרות הכל, תושבי מדינת ישראל מביעים אופטימיות גבוהה יותר מאשר תושבי מדינות האיחוד האירופאי הוותיקות – כך לדוגמא נראה כי בעוד ובמדינת ישראל 52% הביעו אופטימיות, רק 38% מתושבי איטליה, ו-43% מההולנדים הביעו רמת אופטימיות דומה.
שיהיה לכולנו רק טוב.

שביעות רצון ואופטימיות במחוזות שונים בארץ



מקורות: הסקר החברתי, 2006. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

סיעור מוחות בנושא תהליך בניית תכנית שירותים לעיר העתיקה

ראובן פינסקי, מנהל מרחב העיר העתיקה ברשות לפיתוח ירושלים, וצוות התכנון של "תיק פרויקטים" הציגו בפני חברי מכון ירושלים ואורחים נוספים פרוייקט תכנית שירותים לעיר העתיקה. הוצגו ההקשר הרחב של הפעילות באגן ההיסטורי, הרציונאל - השגת שיפור עירוני כולל על רקע המציאות המורכבת, ועיקריה של התכנית - תחומי עיסוקה, מטרותיה ויעדיה.
להלן כמה מהסוגיות העיקריות שעלו בסיעור המוחות:

יש להבהיר שהתכנית אינה עוסקת בסוגיית העתיד הפוליטי של ירושלים.

בהינתן מציאות של קונפליקט יש צורך בפיתוח כלים של שיתוף פעולה. מוצע ליזום תהליך של שיתוף פעולה עם הקהילות ובעלי העניין. להקים גוף מייעץ בדומה ל-Pro Jerusalem Society שידון וייתן תמיכה בנושאי יום יום.

עידוד מוביליות כלכלית חברתית בין הפלסטינאים שגרים בתוך העיר העתיקה לבין התושבים שגרים מחוץ לה.

יש חשיבות לשתף את הקהילה בתהליך, לעודד יזום פרויקטים עם/ע"י הקהילה.

יצירת צעדים בוני אמון בתחומים החברתיים פיסיים: שיקום שווקים, לשקם מסגדים לא פעילים בעיר העתיקה, השקעה בתחום של הנשים והילדים – הכשרת נשים, קידום נוער.

רכישת אמון הציבור הכרחית להצלחת תכנית שכזאת אולם מדובר בתהליך ארוך ומורכב במיוחד לאור המתיחות שנבנית כיום סביב פעילותן של העמותות היהודיות בעיר העתיקה וסביבתה.

יום חמישי, 15 במאי 2008

אירועים קרובים במכון ירושלים

ערב עיון: דור הנפילים ואחריו

29/5/08 18:00-20:00

לכבוד צאתו לאור של הספר: "31 דמויות – ממעצבי דור המדינה" מאת יובל אליצור, בהוצאת כרמל.

לתכנית הכנס לחצו כאן


למה צריך מעריך? הערכת פרויקטים חברתיים בירושלים

1/6/08 12:00-17:30

כנס מקיף ראשון העוסק בכל נושא ההערכה מבחינה אקדמית, פסיכולוגית וחברתית. בין הדוברים פרופ' יעקוב בר סימן טוב, ד"ר מאיה חושן וד"ר מיה כהנוב ממכון ירושלים, פרופ' אילן יניב וד"ר ריטה סבר מהאוניברסיטה העברית ועוד רבים אחרים.

לתכנית הכנס לחצו כאן

לכל אירועי מכון ירושלים

תיקונים באתר מכון ירושלים

האתר הרשמי של מכון ירושלים לחקר ישראל אינו פעיל כרגע לצורך תיקונים, ויועלה מחדש בתוך מספר ימים.
בתקופה זו ניתן יהיה להתעדכן כאן בבלוג בכל הנוגע לחדשות, אירועים וכל מידע נוסף.

יום רביעי, 14 במאי 2008

חשבון בנקים

יאיר אסף-שפירא

מתוך 1,235 סניפים של בנקים מסחריים בישראל, ממוקמים 124 בירושלים. לשם השוואה, בתל-אביב--יפו ממוקמים 240 סניפים, ובחיפה 76. הבנקים שלהם מספר הסניפים הגדול בעיר הם לאומי (27), ופועלים (26).
מספר הסניפים ביחס לגודל האוכלוסייה ביישוב הוא מדד למרכזיות שלו באספקת שרותי הבנקאות לאוכלוסיית הסביבה. בתל-אביב-יפו, המשרתת את המטרופולין הגדול במדינה, קיימים 62 סניפים לכל 100,000 נפש בממוצע. בירושלים קיימים 17 סניפים בלבד לכל 100,000 נפש, ובחיפה 29. בבית-שמש, המספקת שירותים ליישובים הכפריים בסביבתה קיימים 12 סניפים לכל 100,000 נפש בממוצע, וביישובים הפרבריים ביתר עילית, מודיעין עילית ומעלה אדומים, 6-7 סניפים לכל 100,000 נפש. ייתכן שהעובדה שאוכלוסיית מבשרת ציון נמצאת במעמד חברתי-כלכלי גבוה, קשורה לכך שביישוב מספר גבוה יחסית של סניפים - 17 סניפים ל-100,000 נפש בממוצע.
בנק ירושלים ובנק יהב מיוצגים בירושלים על-ידי כרבע מסניפיהם בישראל (28%, ו-26% בהתאמה). הייצוג בירושלים של ארבעת הבנקים הגדולים בישראל - שלהם יותר ממאה סניפים בארץ, הוא על-ידי 9%-13% מסניפיהם בישראל.
סניפי הבנקים מרוכזים במרכז העיר, וכ-40% מהם ממוקמים בו. הבנקים עם מספר הסניפים הגדול ביותר במרכז העיר הם לאומי ומזרחי-טפחות, שלכל אחד מהם 8 סניפים באזור זה. עם זאת, גם ברוב אזורי העיר האחרים ממוקמים סניפי בנקים. בולטים בחסרונם סניפי בנקים במזרח העיר - רק 4 סניפים (3%) עבור יותר מ-30% מאוכלוסיית העיר. גם בשכונות הצפוניות רמות-אלון, פסגת-זאב ונווה יעקב, בהן מתגוררת כ-14% מאוכלוסיית העיר, ניכר מחסור בסניפים, ובשכונות אלו ממוקמים כ-3 סניפים בלבד - 2% מכלל הסניפים בעיר.
מאז שנת 2000 נפתחו בירושלים 22 סניפי בנקים. 5 מהם נפתחו באזור מרכז העיר. אף לא סניף אחד נפתח בתקופה זו במזרח ירושלים.

סניפי בנקים לכל 100,000 תושבים, 2008

הערה: לעיתים בתוך סניף פיזי אחד, שוכנים למעשה מספר סניפים.
מקור הנתונים: הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל www.bankisrael.gov.il
כל הנתונים מעודכנים לתחילת חודש אפריל 2008

יום שני, 5 במאי 2008

גדולה בשטח

יאיר אסף-שפירא

ירושלים היא העיר הגדולה בישראל בשטח מוניציפלי ובאוכלוסייה. שטחה של העיר הוא 126 קילומטר רבוע (קמ"ר). לשם השוואה, שטח הכנרת הוא 164 קמ"ר, ושטח העיר תל-אביב – יפו הוא 51 קמ"ר
פעמים רבות אנו נשאלים לגבי מקום ספציפי אם הוא נכלל בשטח העיר או לא, או בלשון הילדים: "איפה מתחילה ירושלים". הגבולות המוניציפליים של העיר אכן מוזרים מעט, וברוב המקומות אינם קשורים לתוואי שטח שניתן לזהותו. בנוסף, קיימים בשטח השיפוט שני "חורים" – רמת-רחל ובית-זית – המוקפים על-ידי ירושלים, אך שייכים מוניציפלית למועצה האזורית מטה-יהודה. גם לירושלים ישנם שני "איים" במטה יהודה: הר שלמון - אזור חירבת סעדים, ואזור נוסף בין תל-צובה לבין מבשרת ציון.
ההרחבה האחרונה לגבול השיפוט של ירושלים הייתה בשנת 1993, כאשר התווספו לעיר האזורים: עמק הארזים (כולל רמת מוצא), חלקים מהר-חרת, והר שלמון. הרחבה זו הוסיפה לעיר 18 קמ"ר – שטחים שכיום נותרו פתוחים, אך על חלק מהם מתכננת העירייה בינוי (מצפה נפתוח), על חלק מהם מתוכננים פארקים מטרופוליניים, ועל חלק הייתה מתוכננת תכנית ספדי, שנדחתה.
ההרחבה המשמעותית ביותר לגבולות העיר הייתה לאחר מלחמת ששת-הימים, כאשר סופחו לירושלים 70 קמ"ר ובכך שולש שטחה. השטחים שסופחו כללו את העיר העתיקה, השכונות הערביות של מזרח ירושלים, והשטחים עליהם נבנו מאוחר יותר השכונות: רמות אשכול, הגבעה הצרפתית, גילה, רמות, פסגת זאב, נווה-יעקב, תלפיות-מזרח, רמת שלמה, וחומת שמואל (הר-חומה). בשטחים אלו מתגוררים כיום רוב תושבי העיר.
בשנות ה-60 סופח לירושלים בית-החולים הדסה בעין-כרם, ומעט שטחים נוספים, ברובם חקלאיים. כ-780 דונם סופחו לירושלים, וכ-450 דונם נגרעו ממנה, באזור עמק הארזים.
בשנות ה-50 הוצא קיבוץ רמת-רחל מתחום השיפוט העירוני, והפך למועצה מקומית, ולאחר מכן סופח למועצה האזורית מטה-יהודה. עיר גנים וקריית יובל סופחו לירושלים, וכך גם מורדות גבעת שאול, והכפר עין-כרם.
שטח השיפוט של ירושלים, וקו שביתת הנשק

מקורות: אנה חזן, גבולות השיפוט של ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1995 (עורך: אמנון רמון)
שנתון סטטיסטי לירושלים 2005/2006.

יום ראשון, 4 במאי 2008

מבזק: תכנית "ניצוץ" בחדשות הוט

היום בחדשות הוט (ערוץ 3 שעה 18:10) ראיון עם דן בנדל על תכנית "ניצוץ". הראיון נערך בתגובה לטור שפורסם כאן ב-30/4 בשם "החדשנות שבשינוי", ובו תיאור פעילותה של תכנית "ניצוץ", והקמתה של תכנית "ניצוץ ירושלים".

יום חמישי, 1 במאי 2008

מי ומי בבורחים?

בתאריך 08 .28.3 פורסמה במוסף הארץ רשימה נוספת מאת נרי ליבנה העוסקת במצבה המדרדר של ירושלים והפעם ייחדה את הדיבור על תלאות הציבור החילוני הנרדף שבעיר. בתגובה, פרסמו דן קאופמן ולורה וורטון ממכון ירושלים את המחשבות שלהם בנושא במוסף הארץ (בתאריך 4.4.08)

"געגועים לירושלים"
ד"ר דן קאופמן
שמחתי לקרוא את רשימתה של נרי ליבנה בנושא ירושלים. התעסקותה, הכמעט אובססיבית בעיר, הגם שכרוכה היא לעיתים קרובות באזכור חסרונותיה ובעיותיה של העיר מעידה יותר מכל דבר על החותם הירושלמי הצרוב בנפשה ועל געגועיה האמיתיים לעיר. עצם העובדה כי הכותבת עורגת/שונאת את העיר על פני רשימתה השבועית מעידה על מרכזיותה של העיר בחייה וככותבת המיטיבה לשקף את המציאות, על מרכזיותה, כנראה, בחיי רבים מהעוזבים את העיר. ירושלים אומנם משתנה אך לא רק לרעה ולא בקיצוניות העולה מרשימתה של לבנה. כיליד העיר וכמי שחוקר אותה במהלך למעלה מעשור אי אפשר להתעלם מהיותה של ירושלים עיר אקדמית תוססת, מהעובדה כי למעלה ממחצית מהסטודנטים לאומנות בישראל לומדים בעיר, מהיותה מרכז לתעשיות מדעי החיים ומהיותה מקור לעשייה תרבותית ערה ומגוונת. אל לנו לשכוח כי אווירתה הייחודית של ירושלים, הניזונה רבות ממורכבותה, יוצרת מרחב שייכות אותו ניתן לחוות רק בה (ולהתגעגע אליו ממקומות אחרים). הפסיפס האנושי הייחודי של העיר המשלב חילונים חרדים וערבים הינו מקור לקשיים רבים אך בה בעת הוא מקור לחוויה תרבותית וחברתית מדהימה ומרתקת. ניכר כי הכותבת זקוקה למנת ההשמצה התורנית (תרתי משמע) על מנת שיקל עליה להתמודד עם החלטתה לעזוב את העיר, וחבל שכך.
אני תקווה כי קוראיה הנאמנים של נרי יידעו לקחת מרשימותיה לא רק את הרובד השטחי של תאור הבעיות אלא גם ובעיקר את הרובד הרגשי של הגעגוע העמוק לעיר.
(הכותב הינו חוקר בתחומי חדשנות בתעשיה במכון ירושלים לחקר ישראל)

"עוזבים בהמוניהם"
לורה וורטון
נרי ליבנה, בטור שלה "שאבעס בבירה" (מוסף "הארץ" 28.3) שוב קוטלת את ירושלים, כשהיא מעוותת את המציאות ומקצינה אותה. יש לציין, למשל, שעל אף ההגירה מהעיר עצמה, רוב העוזבים נשארים בסביבה וממשיכים לפקוד את מרכזי הבילוי והתרבות הרבים שבה. לפי סקרים של מכון ירושלים לחקר ישראל, הסיבות העיקריות לעזיבה הן דווקא בעיות של תחבורה ותעסוקה, יחד עם מחסור בדיור במחירים מתקבלים על הדעת - ולא בעיות בדו-קיום כפי שכותבת ליבנה. האמת היא שרק 20 אחוז מתושבי העיר הם חרדים, אם כי מי שמפחד מהם אוהב לנפח את עוצמתם. לאחרונה, שיעור העזיבה של חרדים, ובפרט צעירים עם צאצאים רבים, עולה על זה של החילונים: הם עוזבים בהמוניהם למקומות זולים יותר כקרית ספר ובית"ר עילית. בכלל, הסטטיסטיקה שמפרסם מכון ירושלים מראה, שמאזן ההגירה השלילי הגיע לשיא בשנת 2000 וכעת נמצא בירידה: 6,300- ב-2006 לעומת 8,200- ב-2000. יש להביט בתקווה אל 40 אלף הסטודנטים שלומדים בעיר. בסקר של תרצה גולדשטיין (מאגף החברה בעירייה) על סטודנ טים בעיר נמצא, ש-43 אחוז מהנשאלים לא היו תושבי ירושלים לפני הלימודים, אבל שני-שלישים רוצים להמשיך לגור בעיר בתום לימודיהם. לעיר יש מחזור חיים משלה, וטעות היא להתייאש מירושלים. לורה ורטון ירושלים
(הכותבת הינה עורכת ומתרגמת במכון ירושלים לחקר ישראל)

למאמרה של נרי לבנה ב"הארץ"

ילדים בעיר, בכפר ובמרחב

ד"ר מאיה חושן

האוכלוסייה בירושלים מתאפיינת במבנה גילים צעיר – ריבוי ילדים ביחס לאוכלוסיית ישראל כולה, ועוד יותר מכך ביחס לאוכלוסיית תל-אביב-יפו וחיפה. כך לדוגמא בשנת 2006 היה שיעור הילדים (שגילם מתחת לגיל 18) מכלל התושבים בירושלים 41%, לעומת 33% בישראל, 22% בחיפה ורק 20% בתל אביב-יפו.

הרשויות המקומיות היהודיות בסביבות ירושלים, שבהן חלקם של הדתיים והחרדים נמוך מזה שבירושלים, מתאפיינות בשיעור ילדים (מתחת לגיל 18) נמוך מזה שבירושלים, בין 32% ל- 37%. יוצאת הדופן היא מודיעין-מכבים-רעות ששיעור הילדים בה דומה לזה שבירושלים. יצוין ששיעור גבוה של ילדים אינו מעיד בהכרח על מספר ממוצע גבוה של ילדים למשפחה, אלא יכול לנבוע מריכוז גבוה של זוגות צעירים. בבית שמש שבה שיעור החרדים והדתיים דומה לזה שבירושלים, שיעור הילדים גבוה מזה שבירושלים ועומד על כ – 50% בשל ריבוי זוגות צעירים דתיים וחרדים.
שיעור ילדים גבוה במידה ניכרת מאפיין את יישובי הלוויין החרדיים, והוא הגבוה ביותר בעיר ביתר עילית, בה 63% מהתושבים הם ילדים. מודיעין עילית מובילה בשיעור הילדים בני פחות מחמש, המהווים לא פחות מ-30% מתושביה, לעומת 26% בביתר עילית, 13% בירושלים ולשם השוואה - רק 9% במבשרת ציון.

יצויין שהשיעור הגבוה-מאוד של ילדים במודיעין עילית ובביתר עילית נובע מהיותן של שתי ערים אלו ערים חרדיות צעירות, המושכות אליהן זוגות צעירם חרדים. היות ומספר הילדים הממוצע למשפחה חרדית גבוה באופן ניכר ממספר הילדים במשפחה חילונית או במשפחה דתית לא-חרדית, הרי שערים שבהן אוכלוסייה חרדית שעיקרה זוגות צעירים מתאפיינות בשיעור גבוה במיוחד של ילדים.

אחוז הילדים מתחת לגיל 18, 2006

מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הרשויות המקומיות בישראל 2006

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

מערכת התחבורה הציבורית במזרח ירושלים

ד"ר מאיה חושן

במשך שנים רבות בשכונות הערביות הכפריות במזרח ירושלים לא הייתה מערכת תחבורה ציבורית מוסדרת. במצב העניינים שהיה, שגשגה מערכת ענפה ובעייתית של הסעות פיראטיות.

בינואר 2004, אחרי תהליך ארגון-מחדש מתוכנן ומושקע, יצא לדרך פרויקט התחבורה הציבורית בשכונות הכפריות. את הפרויקט הובילו משרד התחבורה, עיריית ירושלים, ותכנית אב לתחבורה ירושלים. במסגרת הפרויקט הוקמו 5 חברות הסעה חדשות בנוסף ל – 12 חברות שפעלו בשכונות הערביות. כמו כן שופצו ושודרגו תחנות מרכזיות, ניתנו זיכיונות להפעלת קווי תחבורה ציבורית, ניתנה עזרה לרכישת אוטובוסים, הוכשרו מסלולים חדשים לתחבורה ציבורית, והוצבו תחנות לנוחות הנוסעים. השיפור כלל גם הפעלת מערכת אכיפה על המפעילים ובימים אלו ישנה היערכות לטיפול שוטף בתלונות. מ - 2004 ישנו תהליך מתמיד של שיפור רמת השירות, ותוכניות והשקעות רבות עדיין מתוכננות לעתיד.

באשר לשיפור השירות - הנוסעים הצביעו ברגליים. על כך מלמדת השוואה בין פעולת התחבורה הציבורית המוסדרת, בעלת הרישיון, בשלוש נקודות זמן – 1998, 2004, ו-2007-2006. בשנת 1998 עמד מספר הנסיעות היומיות על– 725, ועלה בעקבות הפרויקט ל – 3,810 ב-2004 ול- 4,461 ב-2006. מספר הנוסעים ביממה עלה מ – 18,000 ב – 1998 ל – 85,000 ב – 2006. מספר האוטובוסים עלה מ – 72 אוטובוסים מיושנים בשנת 1998 ל – 269 אוטובוסים חדישים (249 קטנים ו – 20 גדולים) ובהם 5,778 מקומות ישיבה בשנת 2007. ב – 1998 לא היו במזרח העיר תחנות אוטובוסים כלל, ב – 2007 היו 330 תחנות, רבע מהן מקורות. במקביל לעלייה בהסעות המוסדרות הלך וירד חלקם של הטרנזיטים הפיראטיים – הבלתי מורשים. בשנת 1998 נסעו מדי יום 78,000 איש ב – 1,000 טרנזיטים פיראטיים וב-250 מוניות. מספר הנוסעים ביום בהסעה פיראטית ירד ל – 24,000 ב – סוף 2004 ול – 16,000 בסוף 2006.

מספר נוסעים ביממה בתחבורה ציבורית במזרח ירושלים

מקור: נתן גוטמן (עורך), מערכת התחבורה הציבורית במזרח ירושלים, משרד התחבורה, עיריית ירושלים, תכנית אב לתחבורה ירושלים, דצמבר 2007.

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל