יום רביעי, 30 באפריל 2008

החדשנות שבשינוי

ניר בן אהרון ודן בנדל

היכולת של עסקים בירושלים להתפתח, לגדול ולהעסיק מועסקים נוספים מהווה מרכיב חשוב בחיות ובחיוניות של העיר. זאת במיוחד עם עסקים אלו הנם גם חדשניים, יצירתיים ומיוחדים. הרשות לפיתוח ירושלים מפעילה, בימים אלו, תוכנית סיוע לעסקים בשם "ניצוץ", המסייעת לעסקים להיות יצירתיים וחדשניים יותר. התוכנית מבוססת על תוכנית דומה, שמפעיל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת) בכל הארץ, אולם בניגוד למשרד התמ"ת, המסייע למפעלים תעשייתיים בלבד, התוכנית הירושלמית מסייעת גם לעסקים לא תעשייתיים, והיא מיועדת לעסקים המעסיקים מ- 10 ועד ל- 500 מועסקים.

בתוכנית ניצוץ הארצית השתתפו עד היום כשלוש מאות וחמישים מפעלים תעשייתיים (ראה תרשים מצורף). מחקר שנעשה על התוכנית הארצית, הראה כי חברות אשר ביצעו פרויקטים של חדשנות, במסגרת התוכנית, הצליחו להזניק את ביצועיהן, להגדיל את סל המוצרים שלהן, את מכירותיהן ורווחיהן.

כך לדוגמא תוכנית ניצוץ עבדה עם חברת בגיר והתוצאה הייתה פיתוח חליפות חדשניות ביניהן: חליפה מקררת לימי הקיץ, חליפה מתרחבת למרבים בארוחות עסקיות, חליפה קלת משקל ולא מתקמטת לטיסות ועוד. דוגמאות אחרות מתחום המזון, תוכנית ניצוץ סייעה למותג בראכה של חברת רושדי באום אל פאחם לחשוב אחרת וכך פותחו עשרות סוגים של חלבה ושל טחינה, בין הפיתוחים החדשניים טחינה שאינה יוצרת משקעים וחוסכת את מאבק החילוץ במשקע הטחינה שבתחתית המיכל, וחלבה בעשרות טעמים. דוגמאות נוספת ניתן לראות בייעוץ לחברת מעדני יחיעם ולמפעל מעדני בשר טיב-טירת צבי אשר בהן פותחו, בן השאר, מיני נקניקיות לאכילה כחטיפים.

את התוכנית הירושלמית מנהל "מכון ירושלים לחקר ישראל" והיא מממנת ייעוץ לפרויקטים של חדשנות בארגונים וחברות ירושלמיות. היועצים מעודדים שיטות חשיבה וניהול של חדשנות ויצירתיות בארגון, יצירתיות המעלה רעיונות מסוג של "כיצד לא חשבנו על כך קודם". הרעיונות מאפשרים לארגון להגדיל מכירות ורווחים וממצבים אותו כארגון מוביל ובולט בעיר, בארץ ובעולם.

מספר המפעלים בתכנית ניצוץ (סכום מצטבר)


מקור: עיבודים למאגר הנתונים של תוכנית ניצוץ, מכון ירושלים לחקר ישראל. ראו גם www.jiis.org.il/jernitsos

לכל טורי "העיר במספרים באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

יום שלישי, 29 באפריל 2008

ירושלים רבה

יאיר אסף-שפירא

16,800 אנשים עזבו את ירושלים בשנת 2006, לעומת 10,600 שעברו אליה מיישובים אחרים. כל הנתונים מתייחסים לאוכלוסייה היהודית בלבד, שכן לא קיימים נתונים ברמת דיוק סבירה לגבי תנועות ההגירה בקרב האוכלוסייה הערבית. מבין העוברים אל העיר, 1,400 הגיעו ממחוז ירושלים (לפי הגדרתו במשרד הפנים – הכולל בנוסף לירושלים את מבשרת-ציון, אבו-גוש, קריית-יערים, בית-שמש ויישובי המועצה האזורית מטה-יהודה). 2,300 אנשים היגרו אל ירושלים מאזורי יהודה ושומרון, וביחד עם המהגרים ממחוז ירושלים הם היוו 3,700 או 35% מכלל המהגרים אל העיר, שהגיעו אליה מהאזור הסמוך לה – האזור המטרופוליני. מהיכן הגיעו יתר המהגרים? 34% הגיעו מאזור המרכז (מחוזות המרכז ותל-אביב), 16% מאזור הצפון (מחוזות הצפון וחיפה), ועוד 14% ממחוז הדרום.

המצב בקרב העוזבים את ירושלים שונה. 2,700 מהם עזבו למחוז ירושלים, ו-5,900 לאזור יהודה ושומרון (רובם הגדול לישובים הסמוכים לעיר – מעלה-אדומים, ביתר עילית, מודיעין עילית ועוד). ביחד עזבו 8,600 נפש לאזור המטרופוליני של ירושלים, והם היוו 51% מהעוזבים. היתר עזבו לאזור המרכז (34%), אזור הצפון (7%) ואזור הדרום (8%).
יוצא אפוא שיותר ממחצית העוזבים את ירושלים, בוחרים לעבור ליישובים שסביבה, וכשליש מהמהגרים אליה מגיעים מיישובים אלו. נתונים אלו יכולים להוות מדד לעוצמת הזיקות שבין ירושלים לבין המרחב המטרופוליני שסביבה. זיקות אלו ניתנות למדידה בתנועות הגירה, אך הן מורכבות למעשה מקשרים בנושאים רבים כגון תעסוקה, לימודים, תרבות, קניות, ושרותים שונים.

במדד זה יוצא שהזיקה של תל-אביב--יפו ושל חיפה למרחבים המטרופוליניים שסביבן חזקה יותר מזו של ירושלים. 77% מהעוזבים את תל-אביב--יפו נשארו באזור המרכז ו-59% מהמהגרים אליה הגיעו ממנו. 56% מהעוזבים את חיפה נשארו באזור הצפון ו-62% מהמהגרים אליה הגיעו ממנו.

עוזבי שלוש הערים הגדולות, לפי האזור אליו עזבו, 2006

מקור הנתונים: עיבוד לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

לכל טורי "העיר במספרים" באתר מכון ירושלים לחקר ישראל

יום שלישי, 8 באפריל 2008

מבזק - כנס בנושא האגן החזותי

במסגרת דיונים כיום על תוכנית המתאר העירונית בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה עשוי לעלות לדיון נושא פיתוח אגן העיר העתיקה. המכון שעסק בשנתיים האחרונות במחקר מקיף על אזור רגיש זה בתמיכת קרן ריצ'ארד ורודה גולדמן, קיים ב-25/3 כנס תחת הכותרת: שימור ופיתוח באגן החזותי של העיר העתיקה. הכנס, אשר מטרתו היתה להציג לציבור את הבעיות, ההגבלות וההמלצות, נערך בשיתוף עם החברה להגנת הטבע המנסה להיאבק בתוכניות פיתוח.
בין הדוברים היו ישראל קמחי, מאיה חושן ואמנון רמון ממכון ירושלים.

פרטים נוספים על הכנס ועל החומרים שהוצגו במסגרתו (מצגות וסיכומי הרצאות), ניתן למצוא באתר המכון

להורדת הפרסום של מכון ירושלים בנושא האגן החזותי (מבוא וסיכום בעברית ואנגלית)

יום ראשון, 6 באפריל 2008

מגדל דוד

יאיר אסף-שפירא

ככלל, מתאפיינות ערים, ובפרט ערים גדולות, בבנייה לגובה. גורמים רבים משפיעים על גובה הבנייה, ביניהם ערך הקרקע ומדיניות תכנון עירונית (כגון השאיפה לשימור קו הרקיע). גם מעורבות הציבור בתכנון עשויה להשפיע. בחלק מהערים בישראל מתפתחת בנייה לגובה בהיקפים גדולים, וניתן לראות זאת למשל ברמת-גן. בירושלים ניטש ויכוח לגבי הבנייה לגובה – האם, ובעיקר היכן לאפשר בנייה כזו – אך עדיין אין מדיניות ברורה ומוסכמת.

בשנת 2006 הסתיימה בנייתן של 1,655 דירות בירושלים. 19% מהדירות נבנו בבניינים נמוכים בני 1-2 קומות – מרביתם בני שתי קומות, 14% בבניינים בני 3-4 קומות, 64% בבניינים בני 5-10 קומות – מרביתם בני 5-8 קומות, ו-3% בבניינים בני 11-15 קומות. בירושלים לא הסתיימה בשנת 2006 בנייתם של בניינים גבוהים בני 16 קומות ומעלה.
מניתוח נתונים של שלוש השנים 2004-2006 עולה כי בשנים אלו רבע (24%) מהדירות שנבנו בירושלים היו בבניינים בני 1-2 קומות. שיעור דומה של בנייה נמוכה מאפיין בנוסף לירושלים ערים פרבריות כגון ראשון לציון, הרצליה, רעננה, אריאל, קריית-אתא וכפר-סבא. לשם השוואה, בתל-אביב-יפו הוותה הבנייה הנמוכה 10%, במעלה אדומים 8%, ובחיפה 7%.

8% מהדירות שנבנו בירושלים בשנים אלו היו בבניינים בני 11-15 קומות. שיעור דומה של בנייה בגובה זה מאפיין גם הוא ערים פרבריות כגון נתניה, פתח-תקווה, אשקלון ורעננה.

ירושלים מתאפיינת בשיעור נמוך של בנייה גבוהה - בבניינים בני 16 קומות ומעלה. רק 3% מהדירות שנבנו בשנים 2004-2006 נבנו בבניינים בגובה זה. שיעורים דומים של בנייה גבוהה נרשמו בערים ראשון לציון ותל-אביב-יפו. יוצא אפוא שבישראל הערים המתאפיינות בבנייה גבוהה, אינן בהכרח הגדולות ביותר. הערים בהן היוותה הבנייה בבניינים בני 16 קומות ומעלה יותר מ-20% מכלל הבנייה היו ערים בטבעת הפנימית או התיכונה של מטרופולין תל-אביב: קריית אונו, הוד השרון, גבעתיים, בת-ים ורמת-גן

דירות בירושלים, בבניינים שבנייתם הסתיימה בשנים 2004-2006, לפי קומות


מקור הנתונים: הבינוי בישראל 2006, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לוח 26

יום שלישי, 1 באפריל 2008

מרכז העיר – לא סתם חפירות

אביאל ילינק

כסטודנט לתכנון ערים באוניברסיטה העברית וכתושב מרכז העיר התעורר אצלי עניין בתהליך העובר על מרכז העיר. בכל פינה רואים עבודות תשתית, בנייה חדשה, שינוי הסדרי התנועה, ובסה"כ בלאגן לא קטן. כיום אני חלק מצוות במכון ירושלים אשר עוסק במחקר בנושא החייאת מרכז העיר. למי שלא שם לב עד היום לעבודת התשתית האין סופיות במרכז העיר (יש מישהו כזה?), אז יש להן מטרה, ולא סתם חופרים שוב ושוב את כל מרכז העיר (למרות שככה זה נראה). החייאת מרכז העיר כוללת כמה היבטים כגון פיתוח המרחב הציבורי, בניית מידרחובים, החזרת הסטודנטים למרכז העיר, והחזרת מה שנקרא "פונקציות מחוללות פעילות" כגון מוסדות להשכלה גבוהה, משרדים, מסחר של מותגים, יוזמות תרבות ועוד. חלק מהיוזמות ניתן לראות כבר כיום וחלק אחר אני מקווה שנראה בעתיד הקרוב. הרצון הוא להגדיל את תנועת האנשים למרכז העיר ואת הזמן שהם נשארים שם, כך שמרכז העיר יחזור להיות מוקד הפעילות הראשי של ירושלים.

לצורך המחקר נפגשתי עם עשרות אנשים הקשורים לפעילות הנעשית במרכז העיר: מתכננים, אנשי עירייה, אנשי חברת "עדן", עובדי המינהל הקהילתי "לב העיר", תושבים, סוחרים, צעירים, סטודנטים ועוד. מכולם שמעתי על המצב הקשה שמרכז העיר היה בו ,על מה עושים היום, ובעיקר על מה שצריך לעשות בעתיד. נתקלתי בהמון דעות סותרות: אנשי ביצוע, ספקניים, אופטימיים וגם חוזי שחורות. לגבי כל אחת מהפעולות המתבצעות יש דעות לכאן ולכאן - ובעיקר לגבי מה עוד צריך להיעשות. אבל על עובדה אחת הסכימו כולם: היום עושים, לאחר הרבה שנים שלא עשו. אנו במכון ירושלים בוחנים את שלל הפעולות המתבצעות והמתוכננות להתבצע, שומעים את נימוקיהם של כל הצדדים הפועלים במרכז העיר, ומקווים להציג בהמשך הדרך ספר שיתאר את התהליך המתרחש ויכלול את מסקנותינו לגבי השלכותיו והסיכוי הצלחתו.

כאן בבלוג, אני אשתדל לתת מפעם לפעם הצצה לאופן התקדמות המחקר, להציג שאלות שעלו, דעות שהושמעו ופתרונות שנוסו ברחבי העולם.

למה הסטודנטים עוזבים?

ד"ר מאיה חושן

בירושלים לומדים כ-40,000 סטודנטים. בסקר שנערך בשנת 2007 בקרב מדגם מיצג של סטודנטים שלמדו במוסדות אקדמיים להשכלה גבוהה בירושלים, רואיינו 786 סטודנטים. 43% מהנשאלים לא היו תושבי ירושלים לפני שהגיעו ללמוד באחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה בעיר.

כשני שליש מהסטודנטים ציינו שהיו רוצים להמשיך ולגור בירושלים בתום לימודיהם, ולמרות זאת 64% מהסטודנטים סבורים שיעזבו את העיר. חלקם משום שאינם רוצים לגור בה וחלקם משום שלמרות רצונם להישאר חושבים שיאלצו לעזוב.

לשאלה הפתוחה והבלתי מנחה: "מה הסיבה המרכזית שתגרום לך לעזוב את העיר?": ענו 43% "בגלל עבודה", 9% "בגלל משפחה", 7% "בגלל דיור" ו – 6% "בגלל חרדים". 7% אמרו שפשוט אין סיבה להישאר בירושלים ו-28% הנותרים ציינו מגוון של סיבות אחרות.

לשאלה "אם היו מציעים לך עבודה בתחומך בשכר זהה, איפה היית מעדיף/ה לעבוד?" כשני שליש ציינו שהיו מעדיפים לגור בירושלים, כרבע היו מעדיפים לגור בתל אביב וכ – 8% בחיפה.

סטודנטים למדעים ולטכנולוגיה נוטים יותר לשקול עזיבת העיר בשל סיבות הקשורות לעבודה (48%), ולעומתם רק כשליש (36%) מהסטודנטים הלומדים אומנות (בצלאל ומכללת הדסה) שוקלים לעזוב את העיר משיקולים הקשורים לעבודה, וכן רק כשליש (38%) מהסטודנטים לרפואה. ראוי לציין שבכל הקשור לעזיבת העיר אין הבדל בנטייה לעזיבה בין סטודנטים "ירושלמים במקור" ל"לא ירושלמים".

ממצא מעניין נוסף קשור להתחרדות העיר כגורם לעזיבתה. ממצאי הסקר מראים שהתחרדות העיר היא סיבה שולית בלבד בשיקולי עזיבה של סטודנטים את העיר. אלה השוקלים לעזוב בשל התחרדות הם בעיקר סטודנטים ירושלמים, נשואים, בשכבות הגיל הבוגרות יותר. סוגיית ההתחרדות מוסברת על ידי הנשאלים כקשורה ל"העדר השקעה בצעירים" ("כי מרבית התקציב הולך לחרדים"), "אין די פעילויות תרבותיות לצעירים" (במחירים מוזלים) ו "אין תחבורה ציבורית בשבת".

הסיבות השונות הגורמות לסטודנטים לעזוב את ירושלים:

מקור: תרצה גולדשטיין (עורכת), עירית ירושלים, אגף חברה, סטודנטים בירושלים: הסיבות לעזיבה, 2007