יום שלישי, 25 באפריל 2017

!It Belongs in a Museum

עומר יניב
מכון ירושלים למחקרי מדיניות jerusaleminstitute.org.il

ירושלים היא עיר של מוזיאונים. בעבר, ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בירושלים הוצגו בחללי תצוגה קטנים, בעיקר בכנסיות ובמנזרים בעיר העתיקה עד שבשנת 1938 הוקם מחוץ לחומות העיר העתיקה מוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה. לאחר קום המדינה נפתחו מוסדות תרבות בעיר, ביניהם מוזיאונים דוגמת מוזיאון ישראל בשנת 1965, המוזיאון לאמנות האסלאם בשנת 1974 ומוזיאון ארצות המקרא ומוזיאון המדע, שהוקמו בשנת 1992. לצידם נפתחו לאורך השנים מוזיאונים נוספים בבניינים קיימים, דוגמת מוזיאון מגדל דוד, מוזיאון הטבע או מוזיאון חצר היישוב הישן. בעתיד הקרוב מיועדים להיפתח בירושלים מוזיאונים נוספים במתחם "קריית המוזיאונים", שהוקמה בסביבותיו של מוזיאון ישראל כאשר בשנים הקרובות ייפתחו בסמוך הקריה הלאומית לארכיאולוגיה והספרייה הלאומית.
לא בכדי מוזיאון ישראל, המוזיאון הלאומי, הוא המוזיאון הפופולארי בירושלים. במוזיאון ישראל הוצגו, נכון לשנת 2015, מעל ל-290 אלף פריטי אוספים ב-34 תערוכות שונות. וביקרו בו כ-730 אלף אנשים. מוזיאונים נוספים אשר מושכים מבקרים בירושלים הם מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד אותו פקדו בשנת 2015 כ-291 אלף מבקרים, מוזיאון מגדל דוד, אליו הגיעו בשנה זו כ-266 אלף מבקרים, ומוזיאון ארצות המקרא עם 228 אלף מבקרים. נכון לשנת 2013, כ-37% מהמבקרים במוזיאונים המוכרים בישראל עשו זאת במוזיאון בעיר ירושלים. מדובר ביותר מ-1.63 מיליון מבקרים אשר פקדו את המוזיאונים בעיר, לעומת כ- 1.07 מיליון מבקרים במוזיאונים בגוש-דן ( 24% מכלל המבקרים במוזיאונים בישראל), ו-530 אלף מבקרים במוזיאונים שבחיפה וסביבותיה (12% מכלל המבקרים). 


מקורות: פילת / מכון ירושלים למחקרי מדיניות

יום רביעי, 5 באפריל 2017

מי הגשם שמשלמים בעד עצמם

מימי קפלן
מכון ירושלים למחקרי מדיניות - מרכז מילקן לחדשנות
 jerusaleminstitute.org.il

על גג בניין בית ספר שגודלו 1,000 מטרים רבועים, מי גשמים יורדים וזורמים מטה לתוך מרזבים בהיקפי המבנה. דרך המרזבים מי הגשמים מגיעים לתוך מאגר מים גדול באמצעות הגרביטציה או בעזרת משאבות משנה. המאגר מחובר לשירותים של בית הספר באמצעות צינור נפרד על מנת למנוע חיבור צולב עם המים העירוניים. מתג לחץ מופעל רק בעת הדחת האסלות וגורם למי הגשמים לזרום ולמלא את האסלה. באמצעות הצינורות, המשאבות והמאגר, המערכת לוכדת מי גשמים ומאפשרת להשתמש במשאב טבעי יקר ערך זה. 

זהו המודל של מערכת לאגירת מי גשמים שהחברה של אמיר יחיאלי, "יבול מים",  הקימה עד כה ב-150 בתי ספר בישראל. לאחר שנבנו, המערכות משמשות ככלי חינוכי בבתי הספר, כדי ללמד את התלמידים מושגים באגירה ושימור של מים, ושיטות מחקר כמו איסוף נתונים ואריתמטיקה. על אף שנותני חסות רבים, מקומיים ובינלאומיים (כגון הקרן הקיימת לישראל, רוטרי אינטרנשיונל וקרן ירושלים) מעורבים בהקמת מערכות האגירה, המערכות הן בנות קיימא כהשקעה כלכלית וסביבתית בזכות עצמן.

למערכת המתוארת לעיל יש פוטנציאל איסוף של כ-429 מטר מעוקב מדי שנה, או 2,681 אמבטיות מלאות מים, בהתחשב בכמות המשקעים הממוצעת בירושלים. הכמות בפועל של מי גשמים הנעים מהגג לשירותים תלויה בכמות המשקעים הכוללת, בפיזור המשקעים, בכושר האחסון של המערכת ובמספר תאי השירותים המחוברים אליה. אלו הם 429 מטרים מעוקבים של מי גשמים שלא יגררו עלויות אנרגטיות של טיפול ושאיבה, וכן יחסכו את העלות הכספית הישירה של 9.95 ש"ח (כולל מע"מ) למ"ק, אשר מגיעה ל-4,269 ש"ח בשנה, בהתבסס על תעריף מים למבני ציבור.


העלות הממוצעת של מערכת איסוף צנועה של מי גשמים לגג בית ספר בירושלים היא 30,000 ₪, כאשר עלויות התפעול והתחזוקה הינן זניחות. עלות זו יכולה להיות משולמת במספר דרכים, אשר כולן מניחות שימוש בכל 429 המטרים המעוקבים, וכי סכום כסף ישוריין עבור תיקונים. ראשית, ארגון פילנתרופי יכול לשלם את מלוא עלות ההון. שנית, ניתן ליצור שותפות ציבורית-פרטית בין בית ספר, עירייה וחברת התקנה פרטית על מנת לממן ולבנות את הפרויקט. את עלות ההון הראשונית ניתן לפצל בין שלושת השותפים, ואת העלויות שמשלמים שני האחרים יוכל בית הספר להחזיר לאורך זמן באמצעות אחוז מסוים מהעלויות הנמנעות, עליו יתקיים משא ומתן. שלישית, שליש מעלות ההון ניתן לגייס מתוך הקהילה המקומית של בית הספר, ואת שני השלישים הנותרים לממן על ידי הלוואה ל-5 שנים שבית הספר לוקח מבנק מסחרי (במחירי הלוואה בשוק). רביעית, העירייה יכולה לקחת הלוואה ל-5 שנים (במחירי הלוואה בשוק) מהממשלה על מנת לשלם עבור הקמת מערכות איסוף מי גשמים. 
הקצב בו מערכות איסוף מי גשמים שגודלן 1,000 מטר מרובע מחזירות 30,000 ₪, עלות ההשקעה במערכת, מתואר בגרף. בירושלים יש כ -896,112 מ"ר של שטחי גג במבני ציבור, אשר מניבים פוטנציאל לחיסכון במים של 384,253 מ"ק בשנה. הגדלת מספר המערכות ללכידת מי גשמים על גגות ירושלים באמצעות כל אחד מארבעת המנגנונים הפיננסיים הללו תוביל את העיר לחסכון מתמשך במים, אנרגיה וכסף.


תרגום: אראלה גנן ואלון קופרארד


יום שני, 27 במרץ 2017

מיצוי זכויות

דפנה שמר
מכון ירושלים למחקרי מדיניות http://jerusaleminstitute.org.il

הארנונה בירושלים יקרה במיוחד, הכי יקרה בישראל. בשנת 2014, היה סכום חיוב הארנונה בירושלים 1,173,000,000 ₪ על 212,000 יחידות דיור. ההנחות בארנונה היוו 26% מסכום חיוב הארנונה, ו 40% מההנחות בארנונה ניתנו לתושבים משכונות בירושלים בהן המעמד הסוציו אקונומי נמוך (סוציו אקונומי  5-2, כאשר 20 הוא מעמד סוציו אקונומי הגבוה ביותר, לפי מפקד 2008)
בדיקת האזורים בירושלים בהם המעמד הסוציו אקונומי נמוך, מעלה תמונה מעניינת באשר למיצוי הזכויות של תושבי מזרח ומערב העיר. אזורים אלו מובחנים גיאוגרפית וחברתית כאזורים בהם גרים חרדים (במערב העיר) וכאזורים בהם גרים פלסטינים (במזרח העיר). 
במערב ירושלים רוב (72%) הנכסים השייכים לדיירים במעמד סוציו אקונומי נמוך הם במעמד 4 ו 5, בעוד שבמזרח ירושלים רק (49%) מהנכסים שייכים לדיירים במעמד סוציו אקונומי 4 ו 5.
בהתבסס על ההנחה שאנשים ממעמד סוציו אקונומי זהה יקבלו הנחה זהה בארנונה מטעמי הכנסה, נבדקו אזורים במעמד סוציו אקונומי נמוך במערב העיר ובמזרח העיר. נבדק כמה הנחות מטעמי הכנסה התקבלו בשכונה, מתוך הדירות בשכונה. עלה כי אחוז ההנחות בארנונה מטעם הכנסה מתוך הדירות במערב העיר (39%) גבוה ממזרח העיר (26%). לשם השוואה באזורים בהם המעמד הסוציו אקונומי גבוה (19-15) ניתנת הנחה מטעם הכנסה על 6%  מהדירות בשכונות במעמד סוציו אקונומי גבוה.
גם במזרח וגם במערב ירושלים ישנה ירידה באחוז ההנחה שהתקבל על הכנסה ככול שעולים בדירוג הסוציו אקונומי של השכונות, בשכונות מזרח ירושלים  במעמד סוציו אקונומי 2 התקבלה הנחה על 27% מהדירות, במערב ירושלים במעמד סוציו אקונומי 2 ההנחה עומדת על 42% מהדירות. בשכונות מזרח ירושלים במעמד סוציו אקונומי 5 התקבלה הנחה על 15% מהדירות, במערב ירושלים 35% הנחה. 
כאשר נבדקת גביית הארנונה מהחיוב נטו, החיוב ללא ההנחות, בקרב מעמד סוציו אקונומי נמוך עולה כי במזרח העיר אחוזי הגבייה (72%) נמוכים ממערב העיר (85%), גם כאן ככול שעולים במעמד הסוציו אקונומי מ 2 ל 5, ישנה עלייה בגביית הארנונה. במעמד סוציו אקונומי גבוה (19-15) ישנם אחוזי גבייה גבוהים – 96%.
ניתן לסכם ולהגיד שבעלי הדירות במערב העיר ממצים את הזכויות שלהם מהארנונה טוב יותר מתושבי מזרח העיר,  ייתכן שכתוצאה מכך גביית הארנונה במערב העיר יעילה יותר מאשר במזרח העיר. 


יום רביעי, 15 במרץ 2017

שילוב תעסוקתי והאינתיפאדה הירושלמית

מריק שטרן
מכון ירושלים למחקרי מדיניות jerusaleminstitute.org.il

מתום האינתיפאדה השנייה והקמת גדר ההפרדה ועד היום גברו מימדי שילובם הכלכלי והתעסוקתי של פלסטינים תושבי ירושלים במערב העיר. הגידול הדמוגרפי של האוכלוסייה הפלסטינית בעיר מחד והמשבר הכלכלי של כלכלת מזרח העיר עקב הקמת גדר ההפרדה והניתוק מעורף הכלכלי הפלסטיני מאידך הביאו לשילובה של אוכלוסיה זו  בשוק התעסוקה הישראלי במידה והיקף שאין דומה לה מ1967 ועד היום. מנתונים חדשים של הביטוח הלאומי אותם עיבדנו במכון ירושלים למחקרי מדיניות לגבי הרכב ואפיון שכירים בירושלים משנת 2006 ועד 2015 –עולה כי העלייה בהיקף העובדים הערבים נבלמה לראשונה ואף נסוגה מעט בשנת 2015. 
נכון לשנת 2015 כמות השכירים תושבי ירושלים עמדה על 278,403. בתוך כך, בין השנים 2006 ל 2015 שיעורם של שכירים ערבים בכוח העבודה העירוני גדל בהתמדה, מ-22% מכלל השכירים בעיר בשנת 2006 ל 28% בשנת 2015. במהלך תקופה זו כמות השכירים הערבים הרשומים בסניף מזרח ירושלים של הביטוח הלאומי עלתה מ- 45,730 ל 74,204 – עלייה של 62%. עלייה זו בכמות השכירים הערבים נבלמה בשנת 2015 ואף פחתה ב-110 שכירים. 
נתונים עדכניים לגבי כמות מקבלי דמי האבטלה ואבטחת ההכנסה ממזרח ירושלים עשויים לתת הסבר מסויים לבלימה בגידול כוח העבודה הערבי בעיר. לפי נתוני הביטוח הלאומי, כמות מקבלי דמי האבטלה בקרב ערביי מזרח ירושלים עלתה בהתמדה מ-352 איש בשנת 2008 ועד ל-1,501 בשנת 2015 – גידול של 426% ב-7 שנים. עיקר הגידול התרחש בין השנים 2013 ל 2015.  יתר על כן, כמות מקבלי אבטחת ההכנסה ממזרח ירושלים זינקה אף היא, וכמעט הכפילה עצמה בין השנים  2011 ל-2015  מ-3,853 ל 5,793  – כ700 איש יותר מאשר בקרב מקבלי השלמת הכנסה יהודים בעיר באותה השנה. נתונים אלו עשויים להעיד על כמות גדולה של מועסקים ערבים שנפלטו ממעגל התעסוקה בשנים האחרונות. תהליך זה עשוי להיות מוסבר הן במשבר הכללי של המגזר הפרטי העסקי בירושלים בעקבות ארועי האינתיפאדה הירושלמית, כמו גם עדויות שעלו על פיטורים או אי העסקת עובדים ערבים במערב ירושלים בתקופה זו. יחד עם זאת, הגידול בכמות מקבלי דמי באבטלה והבטחת ההכנסה עשוייה גם להעיד על עלייה במודעות ובכשירות למיצוי זכויות סוציאליות בקרב ציבור זה. כלומר – דווקא תהליכי האינטגרציה הכלכלית ומה שמכונה לאחרונה כתהליכי "ישראליזציה" של פלסטינים תושבי מזרח ירושלים – מאפשר להם גם למצות את זכויתיהם הסוציאליות במצב של משבר כלכלי או פיטורין על רקע התעצמות הקונפליקט הלאומי בעיר.


יום שני, 20 בפברואר 2017

מינהל עסקים

אלון קופרארד
מכון ירושלים למחקרי מדיניות  jerusaleminstitute.org.il

כאשר בוחנים את נתוני הפתיחה והסגירה של עסקים תוך התעלמות מהשינוי נטו במספר העסקים נדמה כאילו קיימת תנועה גדולה של פתיחות וסגירות עסקים. 
בפועל, הנתונים, שמקורם במרשם העסקים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומופיעים בשנתון הסטטיסטי לירושלים 2017 (טרם פורסם) מראים לנו כי בכל ענפי הכלכלה, למעט ענף התעשייה הכרייה והחציבה, חלה עלייה מתונה במספר העסקים הפעילים בשנת 2015. לדוגמא בירושלים, באותה שנה נפתחו בענף הפעילויות בנדל"ן 242 עסקים ונסגרו 137, כך שהמאזן מראה על גידול נטו של 105 עסקים בענף זה. כאשר משווים את נתון זה לתל אביב-יפו, נדמה כי זהו מספר קטן לעומת גידול של 212 עסקים בענף זה באותה שנה בתל אביב. בחיפה 146 עסקים נפתחו ו-88 עסקים נסגרו, כך שהשינוי נטו היה קטן בהרבה מזה שבירושלים ובתל אביב והראה תוספת נטו של 58 עסקים.
אולם, האם השינוי נטו מייצג את מגמת השינוי במפה העסקית בצורה טובה? לא בטוח, שכן המספרים המוחלטים אינם משקפים נכונה את שיעורי השינוי במספר העסקים בעיר, היות שלערים השונות יש כלכלות בגדלים שונים. לכן, עלינו להשוות בין הערים באמצעות מדד שינטרל את השוני במספר העסקים הפעילים בעיר. כדי לעשות זאת נשווה בין הערים באמצעות שיעורים ל-1,000 עסקים פעילים. 
כאשר בוחנים את אותם נתונים שפורטו למעלה באמצעות מדד זה, נראה כי בענף  הפעילויות בנדל"ן חל בירושלים גידול של 44 עסקים ל-1,000 עסקים פעילים, בעוד שבתל אביב חל גידול של 33 עסקים ל-1,000. בחיפה, הגידול הוא בשיעור של 40 עסקים ל-1,000. מכאן אנו למדים שעל אף שבמספרים מוחלטים תל אביב מובילה בגידול בענף זה, בפועל, שיעור הגידול בה היה הנמוך מבין שלוש הערים הגדולות, כולל חיפה, שהיתה בתחתית בגידול במספרים המוחלטים.
בנוסף לשיעור הגידול, ניתן לבחון את היציבות. על מנת לבחון באילו ענפים ישנה יציבות יחסית ובאילו ענפים יש תחלופה גבוהה של בתי עסק, נחשב את שיעור תנועת העסקים (סכום סגירות ופתיחות עסקים) לכל 1,000 עסקים פעילים.
כאשר משווים בין הענפים, ניתן לראות כי בשלוש הערים הגדולות, וכן בישראל, הענף עם השיעור הגבוה ביותר של סגירות ופתיחות של עסקים הוא ענף שירותי האירוח והאוכל (287 פתיחות וסגירות לכל 1,000 עסקים פעילים בענף בירושלים, 260 בתל אביב ו-315 בחיפה). 
אחרי ענף זה, הענפים המתאפיינים בתנועת פתיחות וסגירות גבוהה הינם ענף הייטק (257 בתל אביב, 229 בישראל, 220 בירושלים ו-212 בחיפה) וענף המידע והתקשורת (232 בתל אביב, 228 בישראל, 226 בירושלים ו-225 בחיפה).
ראוי לציין כי ענפים אלו, בהם מתקיימת תנועת פתיחות וסגירות גבוהה, הינם גם בעלי שיעור גבוה יחסית של גידול במספר עסקים לכל 1,000 עסקים פעילים– בירושלים ענף ההייטק הוא השני וענף המידע והתקשורת הוא הרביעי, בתל אביב ענף הייטק הוא הראשון וענף המידע והתקשורת הוא השני. 



יום שני, 6 בפברואר 2017

תקנה משהו?

ליאור רגב 
מכון ירושלים למחקרי מדיניות  http://jerusaleminstitute.org.il

אחד המדדים לבדיקת הרמה הכלכלית של מדינה הוא שיעור הבעלות הפרטית על מוצרים בני קיימא. מוצרים בני קיימא נרכשים אחת לכמה שנים, וכוללים למשל רהיטים, מכוניות או מוצרי חשמל כמו מקרר, תנור או מכונת כביסה. בכלכלה קפיטליסטית מודרנית, הנסמכת על מנגנון השוק והקניין הפרטי, בעלות זו מהווה ממד המשקף את רמת החיים והרווחה הכלכלית של משקי הבית.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) עורכת מדי שנה סקר בו נבדקת בין היתר הבעלות על מוצרים ושירותים שונים (סקר הוצאות משק הבית). רשימת המוצרים שהלמ"ס בודקת את הבעלות עליהם מתעדכנת מדי שנה, בהתאם להתפתחות והעדפות כלכליות וטכנולוגיות. עיון בסקרים קודמים מלמד שבעבר נבדקה הבעלות על מכשירי ווידאו, שלאחר מכן עודכנה ל- DVD. אולי בסקרים עתידיים תיבדק הבעלות על שבבים המוצמדים לפרק כף היד ומקרינים סרטים על קירות...

ישנם מוצרים שאחוז הבעלות עליהם עלה יד ביד עם העלייה ברמת החיים אך בשיעור עלייה מתון לאורך השנים. למשל, אחוז הבעלות של משקי בית על מכונית אחת לפחות בישראל עמד על 55% בשנת 1999, 58% בשנת 2005, 62% בשנת 2009, ו- 65% ב- 2014.

בהשוואה בין ערים, נראה שההבדלים בבעלות על מכונית קטנים יחסית. אחוז הבעלות בירושלים בשנת 2005 עמד על 50% ממשקי הבית, דומה מאוד לתל אביב (50%) ומעט נמוך מחיפה (53%). עשור לאחר מכן, בשנת 2014, שיעור משקי הבית בעלי מכונית בתל אביב עמד על 60%, דומה לחיפה (61%) וגבוה מירושלים עם 56% בלבד. הדמיון העקבי בבעלות על מכונית משקף את העלות הגבוהה של החזקת כלי תחבורה זה, ואת הריבוד הכלכלי של משקי הבית בישראל.

מאידך, ישנם מוצרים שבאחוז הבעלות עליהם נצפתה צמיחה דרמטית לאורך השנים, וגם קיימים הבדלים בבעלות בין הערים השונות. הדוגמא הבולטת ביותר היא מזגן, מוצר שבאופן היסטורי נתפס כפחות נחוץ בירושלים, בשל האקלים הנוח ביחס לערי המרכז. כך, בשנת 1999, 12% בלבד ממשקי הבית בירושלים העידו שיש ברשותם מזגן, לעומת 42% בתל אביב, ו- 39% ממשקי הבית בחיפה.


עם העלייה ברמת החיים וההתחממות הגלובלית, מזגן הפך ממוצר מותרות למוצר חובה כדי לשרוד את הקיץ הישראלי, שנמתח לאין קץ. בשנת 2014, רוב מוחלט של 94% ממשקי הבית בתל אביב ציינו שהם מחזיקים ברשותם מזגן. בחיפה עמד השיעור על 84%, בדומה לישראל (82%). מספר המזגנים בירושלים אמנם צמח משמעותית בשנים האחרונות מ- 41% בשנת 2009 ל- 60% ב- 2014, אך העיר עדיין רחוקה מלהדביק את הפער מערי החוף.



יום שני, 30 בינואר 2017

בית עם גינה או דירת גג?


יאיר אסף-שפירא
מכון ירושלים למחקרי מדיניות  http://jerusaleminstitute.org.il

לפי נתוני הבנק העולמי, הצפיפות בישראל היא מהגבוהות במדינות העולם (387 תושבים בממוצע לקילומטר רבוע). בנוסף, אנו חיים באחת המדינות המעוירות בעולם, כאשר 91% מהאוכלוסייה מתגורר ביישובים עירוניים. 
ניתן היה לצפות, אפוא, שהבנייה בישראל תתאפיין בצפיפות גבוהה ובבנייה בקומות, על-מנת לחסוך בשטח. נתוני התחלות הבנייה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי הדברים אינם בהכרח כך. עד השנים 2009-10 רוב יחידות הדיור בישראל נבנו בבניינים נמוכים בני 1-4 קומות (52% בשנים 2009-10). מתוך הבנייה הנמוכה, רובן הגדול של יחידות הדיור איננו בבינוי של 3-4 קומות, אלא דווקא של 1-2 קומות, כלומר בתים צמודי קרקע, המהווים כ-80% מהבנייה הנמוכה בישראל. 
החדשות הטובות הן שהיקף הבנייה הנמוכה (1-4 קומות) נמצא בירידה, ובשנים 2014-15 היקפה הוא רק 38% מיחידות הדיור בישראל, לעומת 20% בבניינים בני 5-8 קומות, ו-42% בבניינים בני 9 קומות ומעלה. בשנים 2014-15 עבר לראשונה שיעור הבנייה הגבוהה (9 קומות ומעלה) את הנמוכה (1-4 קומות). עם זאת, כאמור, מתוך הבנייה הנמוכה, עדיין מהווים צמודי הקרקע (1-2 קומות) את הרוב הגדול (כ-80%), ושיעור זה יציב. 31% מיחידות הדיור שנבנו בישראל בשנים 2014-15 היו בצמודי קרקע.
ומה קורה במרכזים המטרופוליניים? ניכר שהמגמה דומה – עלייה בשיעורן של יחידות הדיור בבנייה גבוהה, וירידה בבנייה הנמוכה. בירושלים שיעור הבנייה הנמוכה (1-4 קומות) עמד בשנים 2014-15 על 26%, והבנייה הגבוהה (9 קומות ומעלה) על 47%. בירושלים עברה הבנייה הגבוהה את הנמוכה לראשונה בשנים 2008-09, כלומר שירושלים מקדימה בכ-6 שנים את ישראל. ליבת מטרופולין תל אביב – בעיר תל אביב - יפו והערים הנושקות לה -- מקדימה את ירושלים, ובה עברה הבנייה הגבוהה את הנמוכה כבר בשנים 2003-04, כלומר חמש שנים לפני ירושלים, ו-11 שנים לפני ישראל.
אפילו בערים המטרופוליניות – ירושלים וליבת מטרופולין תל אביב – מהווה הבנייה בצמודי קרקע אחוז גבוה מהבנייה הנמוכה. בירושלים היוו יחידות הדיור בצמודי קרקע 40% מכלל הבנייה הנמוכה בשנים 2014-15 (ו-11% מכלל הבנייה), ובליבת מטרופולין תל אביב הן היוו 54% מכלל הבנייה הנמוכה (ו-7%  מכלל הבנייה). ניתן להניח כי הדרישה לבנייה פרברית צמודת קרקע קיימת גם בערים, ואולי קיימת גם מחשבה שכך ניתן למשוך לעיר אוכלוסייה "טובה", אך לא בטוח שזה טיפוס הבנייה המתאים למדינה צפופה כמו שלנו.



יום ראשון, 22 בינואר 2017

פוסט על פוסט-דוקטורט

ליאור להרס
מכון ירושלים למחקרי מדיניות www.jerusaleminstitute.org.il

המונח "פוסט-דוקטורט" מתייחס לתקופה של לימודים ומחקר עצמאי לאחר קבלת התואר השלישי, מסגרת המהווה שלב משמעותי בחיים האקדמאיים. תקופה זו יכולה להימשך בין שנה אחת לבין מספר שנים. סקר של הלמ"ס שנערך בשנת 2010 ("סקר קריירה של בעלי תואר שלישי") הראה כי שליש מבעלי תואר שלישי בישראל (33%) השתלמו בלימודי פוסט דוקטורט. בקרב גברים בעלי תואר שלישי – 35% השתלמו בפוסט דוקטורט לעומת 31% בקרב נשים. מבין המשתלמים בפוסט דוקטורט, השיעור הגבוה ביותר הגיע מתחום המדעים הפיזקליים, מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (33%) ולאחר מכן מהמדעים הביולוגיים (33%). 11% מהפוסט דוקטורנטים היו ממדעי החברה ומשפטים ו-9% ממדעי הרוח. 

עוד מראה הסקר כי כמעט מחצית מהפוסט דוקטורנטים הישראלים (48%) עשו את לימודי הפוסט דוקטורט שלהם בארה"ב, לעומת 32% בישראל וכ-3% באנגליה. ניתן לראות כי כמעט מחצית מהפוסט דוקטורנטיות עשו את לימודי הפוסט דוקטורט בישראל (48%) בעוד שבקרב הגברים השיעור הוא 23% בלבד. הבחנה בין לימודי פוסט דוקטורט על פי תחום לימודים מצביעה על הבדל משמעותי בין גברים ונשים. בעוד שבתחומים של המדעים הפיזקליים, מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב, רוב הפוסט דוקטורנטים היו גברים (75%), במדעי הרוח הרוב היו נשים (58%). במדעי החברה ומשפטים החלוקה היא 60% גברים ו-40% נשים.   

בשנת 2014 נאספו נתונים בשיתוף פעולה של הלמ"ס והאוניברסיטאות בישראל אודות בעלי תואר שלישי שהשתלמו בלימודי פוסט דוקטורט בישראל בשנה זו. מתוכם 58% היו פוסט דוקטורנטים ישראלים ו-42% היו זרים. המוסד האקדמי שבו היה השיעור הגבוה ביותר של תלמידי פוסט דוקטורט בשנת 2014 הוא מכון ויצמן (29%) ולאחר מכן האוניברסיטה העברית (21%) ואוניברסיטת בן גוריון (13%). בקרב הישראלים מחצית היו גברים אך בקרב הזרים 70% היו גברים. נתון זה מחזק את הנתון בסקר משנת 2010 על כך שנשים עושות לימודי פוסט דוקטורט בארצן יותר מאשר גברים. 42% מתלמידי הפוסט דוקטורט בישראל היו עד גיל 35 ו-51% היו בין הגילאים 36-45. מבין הפוסט דוקטורנטים בישראל בשנת 2014 השיעור הגבוה ביותר היה של  תלמידים במדעים ביולוגיים (27%) ומדעים פיזקליים (26%) ולאחר מכן בתחומים מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (9%), הנדסה ואדריכלות (9%). 

רבים בישראל חוששים מכך שתלמידי פוסט דוקטורט יישארו בחו"ל ולא ישובו לארץ. נתוני סקר הלמ"ס משנת 2010 מלמדים כי 10% מבעלי תואר שלישי שקיבלו את התואר בין השנים תשמ"ה-תשס"ח (1984/5-2007/8) שהו בחו"ל שלוש שנים ויותר. מתוכם השיעור הגבוה ביותר הוא של בעלי תואר שלישי במתמטיקה (21%) ומדעי המחשב (18%). באופן כללי ניתן לראות כי בקרב בעלי תואר שלישי במדעים המדויקים, שיעור השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר גבוה יותר (14%) מבעלי תואר שלישי במדעי החברה והרוח (4%). בקרב בעלי תואר שלישי במדעים המדויקים ובהנדסה, שיעור התלמידים ששהו בחו"ל תקופה ארוכה גבוה יותר בקרב בוגרי מכון ויצמן (19%) והטכניון (17%) ולאחר מכן בוגרי האוניברסיטה העברית (14%). בקרב בעלי תואר שלישי במדעי החברה והרוח, שיעור התלמידים ששהו בחו"ל תקופה ארוכה גבוה יותר בקרב בוגרי הטכניון (6%), אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית (5%). 


יום שני, 9 בינואר 2017

חוק וסדר

עומר יניב
מכון ירושלים למחקרי מדיניות www.jerusaleminstitute.org.il

בשנת 2014 עמד מספר אירועים המחייבים תגובה במחוז ירושלים על 225 אלף, עלייה של 15% משנת 2012. בין השנים האלו חלה גם עלייה של 8% במספר הפניות למוקד 100 של המשטרה בירושלים עבור נושאים כמו סכסוכי שכנים ותלונות על רעש. לעומת זאת, מספר תיקי החקירה של עבירות פליליות, דוגמת פריצה לבתים וגניבת רכבים, שנפתחו בירושלים בשנת 2014,  עמדו על 4,746 תיקים, ירידה של 17% לעומת שנת 2012, אז נפתחו 5,722 תיקי חקירה. אם כן, ניכר הפשע אינו משתולל ברחובות ירושלים. אך לא כך חשים תושבי העיר. במסגרת הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשאלו המשיבים על מידת אמונם במשטרה על חוויותיהם בנושא של פשיעה וסדר ציבורי. במרבית הנושאים שנבחנו ענו המשיבים מירושלים כי הם נתקלו בפעילות לא-חוקית יותר מאשר תושבי תל-אביב וחיפה, ויותר מהממוצע הארצי. כרבע מתושבי ירושלים נתקלו במקרים של השחתת רכוש ו-ונדליזם, לעומת הממוצע הארצי, העומד על 18.9% ופחות גם ממספרם בתל-אביב וחיפה. 13.8% מהמשיבים מירושלים אמרו כי הם נתקלו במשתמשי או סוחרי סמים בעיר, אחוז גבוה במעט מהממוצע הארצי. גם כשנשאלו באם הם נתקלו בפשעי-שנאה, ענו בחיוב יותר תושבי ירושלים מאשר תושבי חיפה ותל-אביב. לעומת זאת, שנשאלו על מקרים של חיכוכים עם שכנים בעיתיים, בירושלים (17% מהמשיבים) נתקלו בבעיה זו פחות משיבים מאשר בתל-אביב (18%) ובחיפה (19%). בירושלים גם נתקלו פחות משיבים בהתנהגות לא הולמת של שיכורים ואנשים אחרים המועדים לפורענות,  18% בלבד, לעומת  22% בתל-אביב ו-20% בחיפה. לאור ממצאים אלו בסקר, כשנשאלו המשיבים האם הם מביעים אמון במשטרה, ענו בירושלים רק 32% מהמשיבים בחיוב, לעומת 40% מהמשיבים המתגוררים בתל-אביב ו-51% מאלו שבחיפה.


יום רביעי, 28 בדצמבר 2016

כוח העבודה

אלון קופרארד
מכון ירושלים למחקרי מדיניות   www.jerusaleminstitute.org.il

כוח העבודה הוא מונח המתאר את האנשים באוכלוסיה בגיל 15 ומעלה שהם מועסקים או בלתי מועסקים המחפשים עבודה. בסוף שנת 2014, 69% מהיהודים בישראל בגיל 15 ומעלה, השתתפו בכוח העבודה, כלומר היו מועסקים או חיפשו עבודה, זאת לעומת 47% מהאוכלוסיה הערבית. שיעור הבלתי מועסקים (מובטלים) בכוח העבודה בקרב היהודים בישראל היה 6%, ו-8% בקרב הערבים. בירושלים שיעור ההשתתפות של יהודים בכוח העבודה היה נמוך מזה שבישראל ועמד על 59% וכך גם אצל הערבים ששיעור השתתפותם בכוח העבודה עמד על 40%.
כאשר בוחנים את הנתונים לפי מגדר עולה כי בקרב גברים יהודים שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל עמד על 72% בעוד שבירושלים עמד שיעורם על 57% בלבד. בקרב הערבים שיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה בישראל – 66% נמוך מעט מזה שבירושלים – 68%. שיעור הבלתי מועסקים דומה בין המגזרים ובין ירושלים וישראל ועומד על כ-93% מועסקים וכ-7% בלתי מועסקים.
בישראל, 66% מהנשים היהודיות השתתפו ב-2014 בכוח העבודה, לעומת 61% מהנשים בירושלים. 6% מהנשים היהודיות בכוח העבודה בישראל אינן מועסקות, ובירושלים שיעורן עומד על 8%. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה היה קטן בהרבה מזה של נשים יהודיות ועמד בישראל על 28%. בירושלים שיעור הנשים הערביות שהשתתפו בכוח העבודה היה כמחצית ועמד על 13% בלבד. שיעור הנשים הערביות שהשתתפו בכוח העבודה והיו מועסקות בישראל עומד על 90%, כלומר שיעור אבטלה של 10%. בירושלים נרשם שיעור תעסוקת נשים ערביות של 85%, כלומר 15% אבטלה. נתון זה מעניין במיוחד בהתחשב באחוז הנמוך במיוחד של השתתפות נשים ערביות בכוח העבודה בירושלים – גם כשנשים ערביות בירושלים מחליטות לצאת לעבודה, סיכוייהן למצוא כזו הן נמוכים יותר מאשר נשים ערביות בישראל. 
מבחינת השפעת רמת ההשכלה על השתתפות בכוח העבודה, ניתן לראות כי אחוז ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים ערביות בירושלים עלה ככל שהשכלתן היתה גבוהה יותר – 8% מבעלות השכלה תיכונית השתתפו בכוח העבודה, בעוד ש-66% מבעלות תואר שני השתתפו בכוח העבודה. הדבר נכון גם לגבי נשים ערביות בישראל, 28% מבעלות השכלה תיכונית השתתפו בכוח העבודה, לעומת 88% בעלות תואר שני. השפעה זו של השכלה על המוטיבציה להשתתף בכוח העבודה בולטת בעיקר בקרב הנשים הערביות, אך בהשוואת המגזר הערבי ליהודי, זוהי תופעה משמעותית הרבה ביותר בקרב בני ובנות המגזר הערבי.